ברוכים הבאים!

שלום לכולם!

את החודשיים האחרונים העברתי בניסיון מזעזע להימנע מפתיחת יומן אינטרנטי. שולחים מייל למשפחה, ואז נזכרים בחברים, אבל את המייל המשפחתי אי אפשר לשלוח לחברים, ובטח לא להיפך. ואז כל מייל צריך להפיץ לקהלים שונים, ובסוף אף אחד לא מבין אף בדיחה. מאוד מתסכל. כל כמה זמן עוד מישהו שואל אותי מה קורה, ואז אני צריכה לשלוח לו את המייל האחרון, שכמובן עוסק בעניינים יומיומיים כמו כמה קשה לקנות ספה ואז זה כבר לא רלוונטי ובעצם לא עונה על השאלות שהמתעניין הפנה מלכתחילה, ואז צריך לחפש את כל המיילים אחורה ולשלוח גם - תהליך די מרגיז.

לא עוד!

כאן אשפוך את הגיגי בצורה יותר מסחרית. אולי יהיו גם תמונות, כשאני אבין איך עושים את זה. 

האם גוגל יכריחו אותי לפתוח גוגל+? האם אי פעם נמצא ספה לדירה? כל זה ועוד בהמשך. 

תקציר הפרקים הקודמים: 

אני ונתי עברנו לשנה בארצות הברית. כבר חודשיים אנחנו גרים בעיר יחסית קטנה ברצף העירוני הבלתי נפסק בין סן-פרנסיסקו לסן-חוזה העונה לשם מאונטיין ויו, קליפורניה. העיר ידועה בייחוד בכך שזהו מעוזה של גוגל פה בעמק הסיליקון. לא מוזר לראות עובדי גוגל עם גוגל גלאס או את המכונית האוטונומית מסתובבים כאן וזה די נחמד. לעיר הזאת יש רחוב ראשי די קטן שמלא באפס מקום במסעדות בהם העובדים מסביב באים לאכול צהריים (על האוכל האמריקאי תהיה רשומה נפרדת. תחת "לא אוהבת" כמובן). מסביבו הרבה מאוד בתים פרטיים מהסוג שאתם מדמיינים בארה"ב, וגם כמות נכבדה של קומפלקסים - בדרך כלל איגוד של כ-200 דירות די סטנדרטיות - מקרר, מיקרו, שטיח מקיר לקיר שניתן להשכיר לתקופות ארוכות וקצרות כדי להלין את כל העובדים הזרים שבאים לעבוד כאן. אנחנו גרים באחד כזה (על זה אדבר ב"אוהבת").

כדאי להתחיל את הכתיבה על רגל ימין, החלטתי לכתוב על משהו שאני אוהבת בארה"ב (ברשימה שערכתי בצד הצלחתי לחשוב על 4 "לא אוהבת" ו-2 "אוהבת", אבל בגדול זה לא מייצג). 

דברים שאני אוהבת #1: סן-פרנסיסקו

אומנם לא ביקרתי בעיר כל כך הרבה, אבל אני מתחילה להרגיש את הוייב. ספציפית רציתי לספר על פסטיבל רחוב שבו הסתובבנו שבוע בשעבר, בשם how weird. מדובר במסיבת רחוב עצומה שהרעיון שבה הוא לבוא לבוש כמה שיותר מוזר: לבוש בצבעים זוהרים, תחפושות, מסכות, דמויות מנגה, תסרוקות וגם עירום חלקי ומלא (מסתבר שזה חוקי בסן-פרנסיקו, כל עוד אתה מסתובב עם מגבת, ממש לפי קוד המדריך לטרמפיסט). ברחובות: היפסטרים ונסיכות, אנשים זקנים וצעירים, והמון משפחות עם ילדים קטנים ותינוקות - מראה לא רגיל בעיניים ישראליות כשברקע טרנס רועש מחמש-שש במות. תחשבו על מצעד הגאווה + מסיבת פורים ענקית בתל אביב, עם אלפים רבים של אנשים.

מצאה חן בעיניי תחושת החופש שם. הרי סן-פרנסיסקו היא עיר גדולה, רצינית ומלאת מהגרים בדיוק כמו ניו-יורק, אבל נראה שכאן אנשים לוקחים את זה יותר בקלילות. תחושת החוף המערבי כזה.

בלינק הבא יש תמונות מהאירוע (מה שאני אגיד סתם יבזבז לכם את הזמן): קישור. הדבר היחיד שהתמונות לא יצליחו להעביר הוא ריח המריחואנה הכבד באוויר. מזל שמישהו הסביר לנו איך זה מריח.

לקראת סוף האירוע פגשנו חברים של נתי מהעבודה שגרים קרוב. משיחה איתם גיליתי דבר שאני לא כל כך אוהבת בסן-פרניסיסקו: בשביל לשכור שם דירה צנועה לזוג, כנראה שצריך להיפרד מקרוב ל-3000$ בחודש. הפליאה שלי הייתה עצומה! לא רק שמדובר בסכום אסטרונומי, אלא גם שמסתבר שמספיקים חודשיים בלבד פה כדי להרגיל אותי שה- 2100$ שאנחנו משלמים הם סכום סביר לשכ"ד...

מרינה