קומקום חשמלי ועוגיות של צופות

סקופ #1

האמריקאים לא משתמשים בקומקום חשמלי. פשוט דוגמה למוצר שלא תפס פה בכלל. למרבית האמריקאים יש בבית מכונת קפה עם פילטר (נראות ככה), וקומקום כזה ששמים על הגז למקרה שהם צריכים במקרה מים חמים. זה כנראה קורה רק לעיתים רחוקות, כי הם לא שתייני תה גדולים.

אחד הביטויים הברורים לזה הוא בעבודה. בישראל כל משרד מתהדר בתמי 4 כזה או אחר עם אספקת מים חמים מסביב לשעון. בעבודה שלי כאן, רק אחרי חיפושים רבים בשני מטבחונים מצאתי קומקום ישן. הוא משמש אותי נאמנה כדי לעשות תה ולעזור לבקרת הטמפרטורה של הגוף שלי בחדרים הקפואים פה. אנקדוטה מצחיקה היא שבמהרה אני והקומקום נעשנו מרכז תשומת הלב - האמריקאים באים לשאול מה אני עושה, והזרים לפעמים באים לעשות איתי תה. אפילו מצאתי את עצמי מסבירה למנקה כמה זה בריא ואיך כדאי לו להתחיל לשתות תה כל הזמן.

אם אתם כן במקרה פה ומחפשים קומקום, תצטרכו לעבוד קשה. רוב העובדים בחנויות המסחריות בכלל לא יבינו מה אתם רוצים כשתשאלו איפה ממוקמים ה- electric kettles. למקרה שאי פעם תרצו לחפש פה אחד - עזבו את ההיגררות: בבסט ביי - אין, בוולמארט - בדרך כלל אין, ובטרגט - יש, אבל רק דגם אחד. עדיף להזמין באינטרנט.

תה הוא גם דרך שימושית להבדיל בין האמריקאים לקנדים. אם אתם פוגשים מישהו וחוששים שהוא מקנדה, פשוט תציעו לו תה ותראו איזה פרצוף הוא עושה. אין ספק שהשלטון הבריטי השאיר שם עקבות רציניות.

סקופ #2 (בלי שום קשר לקומקומים)

בטח גם אתם כמוני מכירים מהטלוויזיה את המושג "Girl Scout Cookies" - עוגיות של צופות (לשון נקבה של צופים). עד היום הייתי בטוחה שמדובר בדרך לגיטימית וחמודה למדי לגיוס כסף. הצופות או האימהות שלהן אופות עוגיות ואז מוכרות אותן כדי לממן לילדות פעיליות וחוגים במתנ"ס וכו'. מה מסתבר? יש חברה אחת שמייצרת את כל העוגיות האלה, תחת המותג "Girl Scout Cookies".
החברה הזאת היא בעצם מונופול מטורף על מכונת הדפסת הכסף הזו שמשתמשת בילדות תמימות ורכות בתור דילריות של הזהב הלבן המקומי - סוכר! האסוציאציה הראשונה שעלתה לי היא סוג של תרמית פירמידה. יש הרבה ראיות, אבל קבלו כמה: שיא המכירות לצופה הוא מעל 17 אלף קופסאות לילדה אחת (אולי "הרבלייף" צריכים לקחת ממנה שיעורים); מתוך הרווחים הכוללים בין בין רבע לשליש הולכים לחברת העוגיות (השאר לצופות, לפי ויקיפדיה); צריך להצטרף לתוכנית מיוחדת בשביל לקבל זיכיון כדי למכור את העוגיות (מסתבר שאסרו על כוכבת האני-בו-בו למכור אותן, בפרשה שכונתה "cookie-gate").
צחוק צחוק, אבל מסתבר שזוהי העוגייה השנייה הכי נמכרת בארה"ב (אחרי האוריו). כל שנה נמכרות 200 מיליון קופסאות, בעלות כוללת של 790 מיליון דולר בשנה. לא מאמינה ששמתי את הסיפור על הקומקום קודם - אני מרגישה שהסיפור הזה הוא חשיפה עיתונאית של ממש.

בפינה הטכנולוגית: אם כל הדיבורים על עוגיות עשו לכם תיאבון, אתם בארה"ב וקוראים את הבלוג מגלקסי, אתם יכולים להוריד את האפליקציה הבאה: "Girl Scout Cookie Finder" ולמצוא את הדילרית הקרובה לביתכם.