אם אין לכם זמן לקרוא את המשך הפוסט, אומר את זה כבר עכשיו: אני לא אוהבת את לאס וגאס.
עכשיו לגירסא הארוכה.
אמריקאים הם אנשים נהדרים, אדיבים ונחמדים. הם שומרים על מרחב אישי, מפוקחים ולעולם לא יעבירו ביקורת שלילית על שום דבר. הם קורקטיים, לבושים בקפידה ומחייכים בנימוס. באיזור שבו אני גרה (בייחוד בסן פרנסיסקו) הם גם רזים ויפים, מודעים למה בריא ומה לא ואפילו מקפידים ללכת לחדר כושר. אבל, אם בהרפתקאה סוציולוגית ביזארית חשקה נפשכם לראות את הצד האפל והמכוער של האומה האמריקאית הדגולה, לאס וגאס היא המקום לנסוע אליו.
"לאס וגאס" התיירותית היא בעצם רחוב אחד פלוס מינוס שמאגד רצועה ארוכה של כ-3 ק"מ עם מלונות ענק, ומרכזי קניות מפוזרים ביניהם. המלונות ענקיים ומושקעים מאוד, בעיקר בחלק החיצוני שלהם.
הבילוי המומלץ לשעות היום והערב המוקדמות הוא לעבור בין מלון למלון ולהסתכל על האטרקציות שהוא מציע. כמעט כל המלונות בנויים עם theme מסויים וכך במסע אחד כזה של כמה שעות עוברים בין אווירת ניו-יורק למצרים העתיקה, לרומא העתיקה ולונציה או פריז המודרניות. את האווירה קובעים בדרך כלל המבנה החיצוני של המלון, קישוטים די מינוריים בחלקו הפנימי, ואת סוג האוכל שתוכלו לקנות בפנים (אם כי זה נוטה להיות יותר מגוון). ברוב הפעמים מרגע שנכנסת למלון, נעלמת האטרקציה הגדולה, וכל שנותר הוא ההיבהובים של הקזינו. במלונות החשובים יש עוד משהו אחד לראות - אקווריום, פסלים, מזרקה או הר-געש אבל תמיד זה מרגיש כמו גימיק. מצטלמים עם זה והולכים הלאה.
הקישוטים והתפאורות אולי נראים יפים ומבריקים בתצלומים רבי רזולוציה, בחשיפת HDR, ומעדשת עין דג, אבל כשאתה מוצא את עצמך עומד ליד פרעה מגבס בכניסה ללובי של "לוקסור" - משהו מרגיש לא ממש אותנטי. כך גם התמונות היפות של המלון הונציאני מראות גונדולות ששוחות בתעלות רחבות ידיים, ואילו במציאות זה נראה יותר כמו שוחה לא גדולה (אלא אם כן מסתכלים בדיוק מהזווית של הצילום). המלון היחיד שאני חייבת לציין אותו לחיוב הוא ה"פריז", שיכולתי להישבע שחלקו הפנימי יפה ואסתטי יותר מהמקור (אבל הוא יותר מסמן את מה שהאמריקאים חושבים שהיא פריז, קצת כמו פריז כפי שהיא מוצגת ב"רטטוי").
כמובן שמטרתה של כל העיר הזאת היא למשוך את המבקרים לתרום את כל כספם לבעלי הקזינו. מאוד קל להבחין בתופעה, כי בהנתן מסלול בין שני מקומות במלון, הוא בהכרח יעבור בקזינו. למרבה האכזבה, במקום סצינה אירופאית נוצצת, מלאת שמלות ערב וגברים בחליפות, מקבלים בדרך כלל אולם חשוך וקצת מעושן. מלבד גברים בגיל העמידה עם עור ורדרד מהשמש בחוץ וממאמץ ההליכה, האוכלוסייה הכי נפוצה היא נשים עבות בשר ומבוגרות מאוד במכנסי גולף קצרים (ולפעמים כובע מצחייה, על אף שמדובר במקום מקורה). את הנשים הללו תמיד תמצאו ליד מכונות מזל, תוך שהן מרימות רגל אחת על הכסא לידן לטובת שיווי המשקל. סיגרייה ביד אחת ואת המוט הזה שמושכים בו כדי לשחק ביד השנייה, מושכות עוד פעם ועוד פעם בייאוש משועמם.
אם בורחים מהקזינו ובוחרים ללכת ברחובות מדובר בחוויה די מייגעת, משום שזו במובהק לא עיר שמיועדת להולכי רגל. הכביש הראשי ברחוב הוא מרובה נתיבים וכדי לחצות אותו נעזרים בדרך כלל בגשרים (במקום מעברי חצייה) וכך אתה מוצא את עצמך עולה ויורד ממפלס הרחוב שוב ושוב. בסוף היום ניכר כי עשית יותר מרחק אנכי מאשר אופקי. היות ומדובר במדבר, מזג האוויר בחוץ בדרך כלל לא נעים, וחשוב לבוא בעונה שבה הוא נסבל. הרחובות עצמם מלאים בהולכי רגל שמנצלים את העובדה שהסטריפ היא אחד המקומות היחידים בארה"ב בו מותרת שתייה ברחוב. כולם כולל כולם (מעל גיל 21) מסתובבים עם מיכלי אלכהול ענקיים ביד ומרוצים עד השמיים. נראה שאם כל החיים לא הורשית לעשות את זה, ללכת עם משקה ביד היא אחת ההנאות הגדולות בחיים. כך רואים אנשים שיכורים לחלוטין ברחוב בכל שעות היום, והאמת שחוץ מלהיות קולניים וכל הזמן לצחוק זה דווקא לא נורא.
נקודות לחיוב: העיר עצמה ככל הנראה חייה מכספי ההימורים ולכן הם עובדים קשה כדי למשוך אליהם כמות גדולה של תיירים. הטיסות מסובסדות, הלילות במלון מאוד זולים (ב-circus circus יש חדרים ב-20$ ללילה שהם סבבה לגמרי, כך שמעתי), והאוכל טוב, מגוון ויחסית זול. מאוד נפוצות גם מסעדות בופה של אכול כפי יכולתך. אם מדובר ביום חם, ומשתכנים במלון יחסית מפואר, יום בבריכה ללא יותר מידי פזילות הצידה דווקא נראה מהנה ביותר.
דברים שלא עשיתי* ולכן לא אחווה דעה: ללכת למופע בערב (יש אחד בכל מלון - שירה, סטנד-אפ או קוסמים), לעשות קעקוע במכוני קעקועים הרבים, להתחתן במקומות שאפשר, לאכול במסעדות של שפים מפורסמים שיש בשפע בעיר. וכמובן, לצרוך תיירות מין מכל הסוגים**.
נסכם עם קומיקס של החבר מ"The Oatmeal":
* גילוי נאות - הייתי בעיר יומיים עם ההורים שלי, יכול להיות שבלעדיהם הייתי נהנית קצת יותר.
** בהזדמנות זו אודה לטיפוסים המפוקפקים הרבים ששיקול דעתם מצא לנכון לחלק לאבא שלי כרטיסים של זונות בזמן שהסתובבנו ביחד, ותרמו לחוויה הבלתי נשכחת בעיר.
מרינה
מרינה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה