החיים בקומפלקס

חלק נכבד מהאוכלוסייה בעמק הסיליקון הם יחידים או זוגות צעירים שמגיעים להתמחות או לעבודה, לכמה חודשים או לכמה שנים בודדות (לפחות ככה חושבים בהתחלה), ולכן צורת חיים מאוד נפוצה פה היא לגור בקומפלקס דירות. פתרון מגורים אינסטנט שכזה הוא פשוט מתבקש למי ששהותו פה קצרה. תהליך החיפוש קצר, הרישום והכניסה סטנדרטיים, ולא צריך להשקיע מאמץ בתחזוקת בית. מילא עוד מעט עוזבים.

מהו קומפלקס? אסופה של כמה עשרות עד מאות דירות, שמאוגדות יחד בכמה בניינים - בדר"כ דו קומתיים - ומנוהלת על ידי צוות. יש משרד, ובו בשעות הנכונות יש בו נציג של חברת הניהול שאחראית על מפעל המגורים הזה. תפקידם הוא לנהל את העסק - להראות את הדירות שמתפנות למתעניינים, לקבל טענות מהדיירים, להעביר אליהם דואר, ולחייך באופן קבוע (יש כאלה שעושים זאת לא רע בכלל).

הדירות הם בדרך כלל די קטנות - אומנם לא תל אביב, אבל בהחלט בסטנדרטים אמריקאים. יש בהם שטיחים מקיר לקיר, מקרר, מיקרו, ואם משלמים יותר, ריהוט. כדי לפצות על קוטן הדירות רוב הקומפלקסים מכילים גם איזושהו צ'ופר. בדרך כלל זה "חדר כושר" - כינוי כללי למשהו שיכול לנוע ממקלט עם הליכון ללופט מעוצב עם ציוד מלא וחדיש; וגם לפעמים בריכה או ג'קוזי. הרפרנס להתייחסות למבוגרים בינינו צריך להיות משהו כמו בית הדירות המפואר בסדרה מלרוז פלייס (רק עם פי 10 יותר דירות, יותר אחוזי שומן בגוף הדיירים ופחות פאר).

מאונטיין ויו היא קצת מוזרה כי מרבית הקומפלקסים נעים ברצועה צרה של 150 דולר סביב 2050 דולר לחודש. כלומר, גם קומפלקס עזוב ומוזנח יהיה בדרך כלל רחוק רק 150$ מחברו הנאה. אלה אומנם 600 שקל בחודש, אבל רק 150$! כמובן שניתן גם למצוא מקומות שאסטרטגיית התמחור שלהם מבוססת על המוטו "השמיים הם הגבול", הם בדרך כלל גם מפוארים וגם קרובים לתחנת הרכבת. מסתבר שיש משהו באמירה המפורסמת על כך שיש שלושה דברים שחשובים בנדל"ן אמריקאי: location,location,location.

התמזל מזלנו, לא התעצלנו וחיפשנו הרבה, ומצאנו מקום נהדר ב-2140$ לחודש - כולל חשמל וקנס על חתימה רק ל-11 חודשים. אם במקרה מישהו מחפש - אני באמת ממליצה. הביקורות על הקומפלקס באתר הביקורות הפופולרי די גרועות, אבל חשוב לזכור שזה בגלל שאנשים מאוכזבים באינטרנט נוטים לתת ביקורות בעלות אופי שייקספיריאני - ארוכות ודרמטיות עם סיום טרגי. זה בדרך כלל חסם תחתון לשליליות (בייחוד ביקורות של מסעדות).

אסכם:

דברים לא טובים בלגור בקומפלקס

• מחיר: על נוחות משלמים. חוץ מהמחיר עצמו: אם שוכרים לפחות מ-12 חודשים משלמים יותר; המחירים שונים אם באים בחורף או בקיץ - תלוי בדרישה; יש העלאת שכר דירה בכ-15% כל פעם שמאריכים חוזה.
• אסור להיקשר רגשית לאנשים שמכירים בקומפלקס, כי כולם כל הזמן עוזבים.
• הצלחת דסק הכניסה תלויה בצורה קריטית באופי האנשים המאיישים אותו. אצלנו אין בעיות, אבל כבר שמענו על מקומות שחותמים על חוזה ואז מנתקים את הטלפון מהקיר.
• תהליך ה"קבלה" לדירה הוא די מופרך, וכולל מילוי טפסים ארוכים ומפורטים. הגשת מועמדות יכולה גם לעלות בין 20-60$ - לפעמים לכל דייר פוטנציאלי, גם אם מדובר בזוג נשוי.
• בקיץ הדירות הריקות בקומפלקס מלאות בסטודנטים שבאים להתמחות (אצלנו בעיקר נאס"א וגוגל). מדובר בילדים רעשניים בני 19-21, שעושים מלא מסיבות ובעיקר מזכירים לנו שאנחנו מבוגרים מידי לשטויות האלה. 

דברים טובים בלגור בקומפלקס שלנו

• הקומפלקס אחראי לתיקון תקלות בדירה, והם לוקחים את זה ברצינות רבה - לרוב באותו יום או ביום אחרי.
• יש מלא מתקנים לשימוש ציבורי. הפופולרי ביניהם הוא כמות נכבדה של מתקני ברביקיו גז: אפשר להזמין חברים לעשות על האש בלי לנסות להכניס אותם לדירה הפיצפונת (ולא צריך לנקות!).
• יש שיעורי זומבה, הבריכה מחוממת (נדיר), וגם יש ג'קוזי מכובד עם גיאומטריה שמאפשרת להרבה אנשים והרבה קבוצות להיכנס בלי להרגיש מוזר. לא מרגישים שזה מתחלק בין כמה מאות אנשים (באמת!).
• כמעט ואין ילדים בקומפלקס כי מאונטיין ויו מאוד יקרה, הדירות קטנות והמחירים ל-2 חדרי שינה גבוהים. לא שיש משהו לא בסדר איתם, אבל אם אפשר לגור במקום בלי ילדים, עדיף.
• יש מלא חנייה - וצריך כי אנחנו תקועים בשום מקום.
• אפשר לשלם שכר דירה בהוראת קבע או באינטרנט כל חודש, וזה מאוד נוח.

אילוסטרציה: שיעור זומבה. כמות ההודים נאמנה למקור.

בקיצור, אני די אוהבת את זה. לא פתרון לאורך זמן (למסדרונות מלווה תחושה קשה של לגור באכסניה), אבל לחלוטין מומלץ, ביחחוד אם אתם לבד ומחפשים חברים חדשים באישור. צריך לעבוד קשה על להציק להם במרווחי זמן קבועים, אבל לאן הם כבר יברחו ממני?

אני יודעת איפה הם גרים.