מכופפי הבננות מישראל

כולנו גודלנו לחשוב שאנחנו עולם ומלואו וכל אחד מאיתנו הוא שונה ובלתי צפוי. בסיטואציה כמו שלי, כשפתאום נתקלים בתרבות אחרת לתקופה משמעותית, אי אפשר שלא להבחין בבעתה שכל הישראלים הם בעצם אותו דבר. מי היה מאמין שהתרבות הסובבת אותנו כל כך משפיעה לא רק על הדרך בה אנחנו מתנסחים ועובדים אלא גם על איך שאנחנו חושבים ותופסים את העולם?

בפורום האינטרנטי של קוארה, נתקלתי לאחרונה בשאלה קצת לא נעימה והרבה מעוררת מחשבה:

"אני עובד בתחום הטכנולוגיה בעמק הסיליקון. אני מכיר 3-4 ישראלים. אחד הוא גאון, השניים האחרים הם אנשי מכירות מצטיינים, אבל עם כל השלושה מאוד מאוד קשה לעבוד. למה? האם זו חוויה שמישהו אחר חווה?" 

יש הרבה תשובות, מישראלים, מישראלים לשעבר ומזרים, ולקרוא את הדף ההסברים הזה היא חוויה מעניינת, משעשעת ופותחת עיניים, גם אם צריך לעשות מנוי לקוארה בשבילה. אבל אחת התשובות, שכרגע מדורגת שנייה בטיבה, הייתה פשוט כל כך מדויקת ומצחיקה שלא יכולתי שלא לעשות גניבה ספרותית (עם קרדיט לאורן שמיר, כמובן) ולתרגם אותה לכאן. אורן מדגים את הבדלי המנטליות בין הישראלים לאמריקאים עם סיפור אלגורי קצר. הסיפור עם עריכות מינוריות בתרגום, מובא כאן במלואו:

 

נניח ואת מנהלת בחברה אמריקאית גדולה, שמייצרת מוצרי נוחות לבית. צוות מחקר השוק שלך גילה שיש פוטנציאל  למכירת בננות ישרות. היות ואמריקאים אוהבים לשים חתיכות בננה בדגני הבוקר שלהם, מוצר כזה יכול להיות פופולרי כי כך הרבה יותר קל לחתוך בננות לפרוסות. החלטת להוציא את הפרויקט לפועל והחברה מעמידה לרשותך שני צוותי פיתוח: אחד בארצות הברית והשני בישראל. את מתקשרת מיד לשני ראשי הצוותים, ומודיעה להם מה את צריכה - מכונה שמקפלת בננות אחורה, כך שיהיו ישרות ונוחות לחיתוך. 

מנהל הצוות האמריקאי מבטיח לך שהוא מתחיל לעבוד מיד. בבוקר למחרת הוא מפרסם מודעה באתרי הדרושים באינטרנט, בחיפוש אחרי מומחה לבננות. הוא מגייס מומחה בוגר פרינסטון בביולוגיה מולקולרית, שמכיר את המטען הגנטי של הבננה כמו את כף ידו. מיד לאחר מכן הוא מגייס עוד 2 מהנדסים ומעצבת תעשייתית, וזאת רק תחילת תהליך הגיוס. 
אחרי 24-30 חודשים של עבודה קשה, הם מציעים בפניך את התוצר -  מכונה זריזה, מתוחכמת ומעוצבת כאילו רוחו של סטיב ג'ובס בחרה את הצבעים בעצמה. המכונה מיישרת בננות בצורה מושלמת ב-100% מהזמן, ועובדת על כל סוג בננה שאי פעם היה קיים. המחיר הסופי על המכונה הוא בערך 300$, והיא צורכת חשמל כמו מקרר בגודל בינוני. 

עם הישראלים התרחיש קצת שונה. קצת. 

בשיחת הטלפון הראשונה, מנהל צוות הפיתוח הישראלי נותן לך 3 דקות להסביר את הרעיון לפני שהוא נכנס לדבריך בגסות, ואומר לך שזה הרעיון הכי מטומטם שהוא שמע מימיו. הוא מעולם לא ראה אף אחד שחותך בננות לפרוסות, ומסביר לך שבישראל פשוט אוכלים אותם - אז מה שבעצם התכוונת לבקש ממנו זו מכונה שבכלל *מקלפת* בננות. אחרי ניסיונות שכנוע מתישים, את מתייאשת ומוותרת על הרעיון להעסיק אותם. 

במפתיע, שעתיים אחרי ניתוק השיחה, הישראלי מתקשר אלייך מהאוטו בדרך הביתה ואומר שהוא חשב על הבננות. אומנם זה עדיין רעיון טיפשי, אבל הוא אוהב את האתגר. בבוקר למחרת הוא מתקשר לכמה חברים מהקיבוץ שמגדלים בננות, ולחבר מהצבא שהוא מיישר מקצועי (בלי רקע בפירות וירקות, אבל נראה מה אפשר לעשות). בלי שעברו 24 שעות מהשיחה הראשונה, ומנהל הצוות הישראלי מתקשר להודיע לך בהוד והדר שיהיה לו אבטיפוס מוכן תוך 6 ימים. 

אחרי 11 יום בדיוק, המכשיר מוכן והמנהלים מתכנסים להדגמה חיה. הישראלים הכינו את המכשיר מחתיכות של טנק מרכבה מפורק וקצת סלוטייפ, כשעלות ההכנה של כל יחידה מגיעה לסכום מכובד של 13$. בנוסף להיותה מכונת יישור בבנות מקצועית, ניתן להשתמש בה גם כאמצעי לתאורת חירום ("זה לא באג, זה feature!"). לגבי העיצוב - בואו נגיד שמתבונן מהצד יכול היה לחשוב שמדובר בדגם מוקטן של תאונת טרקטורים מרובת נפגעים. והביצועים? המכונה הזאת מייצרת בננות מיושרות ומושלמות... ב-62.5% מהמקרים. ב-37% מהמקרים הבננות יוצאות חרוכות, מעוכות או שבורות. כ-0.5% מהבננות נעלמות מעל פני האדמה בצורה מיסתורית.

כשמצביעים על החסרונות הברורים הללו בפני הצוות הישראלי, הם מסתכלים עליך המומים. "המכונה עושה בדיוק את מה שמחקר השוק ביקש!" אחרי הכל, לא צוין במפורש שזה אמור לפעול לכל הבננות שיכנסו למכונה. המנהל מבהיר שלדעתו, הבעיה ב-37.5% המקרים הבעייתים היא בכלל הבננות, שבמקרה היו פגומות. חוץ מזה, ליישר בננות היה רעיון מטופש מלכתחילה.

מסקנות על הישראלים:

• ממש טובים באלתורים ("שפצורים"). 
• בטוחים שהם יותר חכמים מהרוב. 
• עובדים טוב ביחד ומוכנים לעזור אחד לשני. 
• חסרי סבלנות עד שמגיעים לשורה התחתונה. 
• חותכי פינות. 
• תמיד אומרים בדיוק מה שאנחנו חושבים (לא תמיד אוהבים ביקורת על העבודה שלהם). 
• א-ו-ה-ב-י-ם ויכוח טוב. או סתם ויכוח. מתרגלים במהלך חייהם להתווכח עם המפקד בצבא, עם המרצה באוניברסיטה, ועם הבוס בעבודה. ישראלים באים עם זלזול "בריא" בסמכות. 
• אוהבים אתגרים ושונאים כשרון מבוזבז. 
• אוהבים מאוד לספר סיפורים.

-----------------

סיפור יפה. דימיוני? לא ממש. אם הייתי מחליפה את מכונת הבננות ב"אלגוריתם לזיהוי תנועה" היה מדובר בתיאור אחד לאחד של מה שקורה לי בעבודה בשבועיים האחרונים. את הסיפור על איך כתבתי ב-4 ימים משהו ששני דוקטורנטים עבדו עליו לפחות 10 שבועות אשמור לזמן אחר. בעיקר כי בינתיים זה רק עובד ב-85% מהמקרים ובתנאי תאורה שניתן לכנותם מגבילים...