ב-31 באוגוסט השנה שוגר "עמוס 4", הלווין הגדול והמתקדם ביותר שתוכנן ונבנה בישראל. עמוס הוא לווין תקשורת ובגלל שהוא צריך להגיע לגובה של 36,000 ק"מ מפני כדוה"א הוא משוגר מבסיס בקזחסטן. אני ונתי התכוננו לשיגור בהתרגשות, ועם בוא המועד הדלקנו את השידור הישיר באינטרנט. מה ראינו? מסך שכולו שחור עם טיל קטנטן במרכזו, בלי ספירה לאחור, עם קולות רקע ברוסית ממרכז הבקרה (בווליום חלש, ובכל מקרה לא משהו קוהרנטי), בלי אייקונים, וכל זאת כשהשידור משתבש פעם בכמה שניות. בשעה המיוחלת הטיל המריא בהוד והדר (הסרט המלא), סגרנו את המחשב וחזרנו לחיינו.
לא הייתי מספרת על זה לולא הייתי רואה איך נראה שיגור של סוכנות החלל האמריקאית (נאס"א) שבעה ימים לאחר מכן. נאס"א שיגרה לוויין בשם "לאדי" (LADEE) למסלול סובב ירח. לאדי הוא פרויקט קטן יחסית בהיקפו, תקציבו ובגודל הלוויין: 380 קילו ו-280 מיליון דולר. אבל למרות היותו קטן ויחסית שולי באג'נדה, השיגור של לאדי נראה אחרת לגמרי מקודמו הישראלי. גם השיגור הזה כמובן שודר בשידור חי אבל עם ספירה לאחור שלוותה בריאיונות עם אנשי המדע וראשי צוותי הפיתוח שלקחו חלק בעשייה; נאס"א אספה
כ-10 בלוגרים ואושיות טוויטר והביאה אותם למקום השיגור בוירג'יניה, תוך שהם
מדווחים בלי הרף ממקום האירוע; בכל מרכזי נאס"א היו שידורים חיים על מסכי ענק שפתוחים
לקהל (באיימס פה לידינו נכחו כמעט 7000 צופים). וכל זה מבלי לשכוח את המסחור הנהדר של הלוויין הזניח הזה (פוסטרים, כוסות, כובעים...). רק לראות את עמוד האינטרנט של הפרויקט ופשוט למות מקנאה. מישהו ביח"צ של נאס"א צריך לקבל על זה פרס.
מי שפתח את הלינקים ראה שבסופו של עניין, שני השיגורים נראים די אותו דבר (בום גדול ומרשים שאחריו אין הרבה). ועם זאת, נראה שנאס"א מוצאת לנכון להשקיע לא רק במדע שהיא עושה, אלא גם בקידומו של הפרויקט בדעת הקהל, משיכת תשומת לב ואפילו, בלי הגזמה, בחינוך הדור הבא לכך שחלל זה מגניב.
מי שפתח את הלינקים ראה שבסופו של עניין, שני השיגורים נראים די אותו דבר (בום גדול ומרשים שאחריו אין הרבה). ועם זאת, נראה שנאס"א מוצאת לנכון להשקיע לא רק במדע שהיא עושה, אלא גם בקידומו של הפרויקט בדעת הקהל, משיכת תשומת לב ואפילו, בלי הגזמה, בחינוך הדור הבא לכך שחלל זה מגניב.
למה?
התשובה התמימה: "ככה הם מושכים מדענים שמתעניינים ובאים לעזור בפרויקטים".
התשובה הישראלית: "יש להם מלא כסף, והם מבזבזים אותו על שטויות".
התשובה הישראלית: "יש להם מלא כסף, והם מבזבזים אותו על שטויות".
התשובה הצינית: "הם חייבים לעשות הרבה רעש, אחרת הם לא יקבלו תקציב מהקונגרס".
התשובה הנכונה: זה חשוב, והם מבינים שזה חשוב.
האמריקאים הם אנשי המכירות הטובים בעולם. הם מכירים את הסיפור על העץ שנפל ביער ואף אחד לא שמע ומסיקים מסקנות: שיגור לוויין ללא פרסום מתאים הוא לא שיגור לוויין. ההבנה הזאת, המיומנות השיווקית בשילוב עם היכולת שלהם להנדס אירועים בקנה מידה כל כך גדול, הופכת כל אירוע של נאס"א למטלטל (לא פחות). כך, במקום להרוויח מההצלחה הקטנה הזאת טיפת התקדמות מדעית, הם הרוויחו גם אהדה, הערצה, אמפטיה ואפילו קצת כספים ממכירות המזכרות. זו הסיבה שנאס"א היא נאס"א - ארגון המוכר בכל רחבי העולם, ומשאת נפשם של כל ילד וילדה אמריקאים ולא אמריקאים.
דוגמה נגדית ומאוד עצובה בתחום החלל, הם הרוסים - סוכנות החלל השנייה בגודלה בעולם, עם היסטוריה מפוארת והישגים רבים ומרשימים. בלי להאריך, נציין רק שמאז השבתת המעבורות האמריקאיות, גם אסטרונאוטים אמריקאים מגיעים לתחנת החלל הבינלאומית על גבי ה"סויוז" הרוסית.
אבל עם כל הקידמה הטכנולוגית הגדולה, אין כמעט השקעה ביצירת דימוי עצמי נכון. אני אתפלא אם יש קורא אחד שיודע איך קוראים לסוכנות החלל הרוסית (אני לא ידעתי). זה יכול להיות מחסום השפה, או הכסף, אבל יותר סביר שפשוט לא חשבו על זה. שימו לב איך נראה טקס הנחיתה של האסטרונאוטים בקזחסטן 2013. אני לא מתכוונת ללעוג, אבל זה נראה כאילו בוראט עצמו תכנן את הטקס. אם מישהו היה חושב שזה מעמד ראוי, זה לא היה נראה כך: התלבושות והבבושקות, האנשים הלא קשורים ברקע, התרגום הסימולטאני הקטוע. לא התרשמתי.
אפשר לצחוק על הרוסים ולחשוב שאנחנו יותר טובים. אבל אנחנו לא. לא בנושא החללי ולא בכלל. להבין ששווה להקדיש תשומת לב ותקציבים (!) ללהפיץ ידע, לדרך שבה מציגים משהו (ועל ידי מי), ולהשקיע בזה מאמץ זה חשוב. מי שכן עושה את זה נכון, רק מרוויח: בדוגמה קטנה ומקומית, נראה שיותר ישראלים יודעים מה היא "SpaceIL" ממספר הישראלים שיודעים שלישראל יש תוכנית חלל, אפילו שהיא בין ה-10 הטובות בעולם. אגב, אם לוקחים את פייסבוק כמדד, ל- SpaceIL יש יותר חברים מסוכנות החלל הרוסית אותה הזכרתי קודם. בישראל אולי שאפשר להשליך את האחריות על תעשייה אווירית, שהיא חברה פרטית ולא גוף ממשלתי כמו נאס"א, אבל גם בשבילם להשיג כתבה בחדשות פעם ב-3 שנים (נגיד, כאן) זה ממש לא מספיק.
גם מחוץ לקונטקסט החללי יש לנו בתור ישראלים מה ללמוד מהאמריקאים על הגשה, הצגה נכונה ועל שיווק. לפני כחודש, נכחנו בערב בו הוצגו חברות סטרט-אפ מישראל בפני אמריקאים. לחברה הראשונה היה רעיון מדהים ואלגוריתמיקה כבדה בעיבוד תמונה, עם יישומים שניתן לממש בכל בית ובכל עסק. חשבתי לתומי שההצגה תהיה הצלחה, אבל התאכזבתי עם מילותיו הראשונות של הדובר: הפרופסור השמנמן והעילג באנגלית שייסד את החברה. הוא לבש טי-שירט דהוי (שאולי כלל את סמל החברה), ואם נקצר, נכשל כשלון חרוץ במכירת המוצר. האם הייתם נותנים מכספכם לאיש שלא מבין שיש גם דברים שהוא לא יודע לעשות?
לחברה השנייה היה פטנט לסחיבת אנשים, משהו שכמה חבר'ה המציאו בעת שירותם הצבאי. רעיון חמוד עם שוק די מוגבל - אבל כל זה לא היה חשוב, כי המציג היה מושלם. הוא היה כריזמטי, לבש חליפה ודיבר אנגלית מושלמת עם בדיוק קמצוץ מבטא כדי שיהיה אקזוטי, אך לא מוזר. הגברים בקהל קינאו בו והנשים רצו להתחתן איתו. לא קשה לנחש מי מהחברות זכתה ליותר תשומת לב בסוף הערב.
המסקנה ברורה. די להשוויץ שאתם מעבירים מצגת מבלי להתכונן, כי בטח כשכן תתכוננו היא תצא הרבה יותר טוב.
אבל עם כל הקידמה הטכנולוגית הגדולה, אין כמעט השקעה ביצירת דימוי עצמי נכון. אני אתפלא אם יש קורא אחד שיודע איך קוראים לסוכנות החלל הרוסית (אני לא ידעתי). זה יכול להיות מחסום השפה, או הכסף, אבל יותר סביר שפשוט לא חשבו על זה. שימו לב איך נראה טקס הנחיתה של האסטרונאוטים בקזחסטן 2013. אני לא מתכוונת ללעוג, אבל זה נראה כאילו בוראט עצמו תכנן את הטקס. אם מישהו היה חושב שזה מעמד ראוי, זה לא היה נראה כך: התלבושות והבבושקות, האנשים הלא קשורים ברקע, התרגום הסימולטאני הקטוע. לא התרשמתי.
אפשר לצחוק על הרוסים ולחשוב שאנחנו יותר טובים. אבל אנחנו לא. לא בנושא החללי ולא בכלל. להבין ששווה להקדיש תשומת לב ותקציבים (!) ללהפיץ ידע, לדרך שבה מציגים משהו (ועל ידי מי), ולהשקיע בזה מאמץ זה חשוב. מי שכן עושה את זה נכון, רק מרוויח: בדוגמה קטנה ומקומית, נראה שיותר ישראלים יודעים מה היא "SpaceIL" ממספר הישראלים שיודעים שלישראל יש תוכנית חלל, אפילו שהיא בין ה-10 הטובות בעולם. אגב, אם לוקחים את פייסבוק כמדד, ל- SpaceIL יש יותר חברים מסוכנות החלל הרוסית אותה הזכרתי קודם. בישראל אולי שאפשר להשליך את האחריות על תעשייה אווירית, שהיא חברה פרטית ולא גוף ממשלתי כמו נאס"א, אבל גם בשבילם להשיג כתבה בחדשות פעם ב-3 שנים (נגיד, כאן) זה ממש לא מספיק.
גם מחוץ לקונטקסט החללי יש לנו בתור ישראלים מה ללמוד מהאמריקאים על הגשה, הצגה נכונה ועל שיווק. לפני כחודש, נכחנו בערב בו הוצגו חברות סטרט-אפ מישראל בפני אמריקאים. לחברה הראשונה היה רעיון מדהים ואלגוריתמיקה כבדה בעיבוד תמונה, עם יישומים שניתן לממש בכל בית ובכל עסק. חשבתי לתומי שההצגה תהיה הצלחה, אבל התאכזבתי עם מילותיו הראשונות של הדובר: הפרופסור השמנמן והעילג באנגלית שייסד את החברה. הוא לבש טי-שירט דהוי (שאולי כלל את סמל החברה), ואם נקצר, נכשל כשלון חרוץ במכירת המוצר. האם הייתם נותנים מכספכם לאיש שלא מבין שיש גם דברים שהוא לא יודע לעשות?
לחברה השנייה היה פטנט לסחיבת אנשים, משהו שכמה חבר'ה המציאו בעת שירותם הצבאי. רעיון חמוד עם שוק די מוגבל - אבל כל זה לא היה חשוב, כי המציג היה מושלם. הוא היה כריזמטי, לבש חליפה ודיבר אנגלית מושלמת עם בדיוק קמצוץ מבטא כדי שיהיה אקזוטי, אך לא מוזר. הגברים בקהל קינאו בו והנשים רצו להתחתן איתו. לא קשה לנחש מי מהחברות זכתה ליותר תשומת לב בסוף הערב.
המסקנה ברורה. די להשוויץ שאתם מעבירים מצגת מבלי להתכונן, כי בטח כשכן תתכוננו היא תצא הרבה יותר טוב.
מרינה, זה אחד הפוסטים הטובים שלך, והם כולם טובים.
השבמחקהאסטורנאוט מימין נראה לי מוכר, ואז נזכרתי שהוא מבין דבר או שניים בשיווק (20 מיליון צפיות):
http://www.youtube.com/watch?v=KaOC9danxNo
בכל זאת, קנדי.
זה אותו אסטרונאוט מהפוסט "אסטרונאוט אמיתי מגיע לבקר", שנמצא כאן:
השבמחקhttp://marinaandnati.blogspot.com/2013/11/blog-post_14.html