אירועי "יום שישי השחור", תחילת הקניות המסורתית למתנות של חג המולד, היו הנושא הכי מדובר של התקופה האחרונה, בייחוד בקרב מכרינו הזרים. שבועות לפני המועד המיוחל ההודים, הפולנים, הסינים והאוקראינים שעימם אנו חולקים את הבריכה בקומפלקס היו כמרקחה. כל השיחות הוקדשו לתחזיות, מסלולי תקיפה וסקירות היסטוריות, ואפילו את שיעור הזומבה האחרון סיימנו בדיון מיוחד עם המדריכה (בכל זאת, מקומית) על מה צריך לעשות ולאן ללכת. אנחנו הרי עובדים וחיים עם האמריקאים והם בסך הכל נראים בסדר, אבל מרוב סרטים בהם אנשים מטפסים אחד על השני, תקריות ירי והרוגים פעם בשנה, לא יכולנו להסיט את תשומת לבנו ממה שאנו עלולים להפסיד.
עד השנה, הרוב המוחלט של מכירות היש"ש התחילו ביום אחרי חג ההודיה. "היום אחרי" הוא הגדרה די גמישה ושעת הפתיחה נעה עם השנים יותר ויותר צפונה לאיזור חמש בבוקר. הסצנה הנפוצה ביותר הייתה אנשים באוהלים בתור ארוך במשך כל הלילה עד פתיחת החנות בבוקר. השנה, נפרץ הסכר וחלק מהחנויות הודיעו שהן יפתחו כבר בחג ההודיה עצמו, וחלקן בשעות שהן במפורש לפני שהארוחה המשפחתית המסורתית של החג אמורה להסתיים. המהלך הרים מחאה רצינית מכיוון העובדים, העיתונות, והפייסבוק, אבל זה היה מעט מידי ומאוחר מידי. האינטרסים הכלכלים עשו את שלהם וכבר בשש בערב היו רשתות גדולות שנפתחו ונשארו פתוחות במהלך כל הלילה.
אז מי המטורפים שייצאו מארוחת חג ענקית וילכו ישר כדי לעשות קניות באמצע הלילה? בקצרה, אנחנו. בערך ב-22:30 שמנו את האוטו בקניון מרשים מחוץ ללוס אנג'לס שהבטיח וקיים חנויות פתוחות כל הלילה. יצאנו משם באחת וחצי עם לא מעט מציאות (מצעים ב-30$, סט סכו"ם לשמונה ב-30$), אבל גם עם הרבה דברים שבאמת יכולנו למצוא באותו מחיר בכל יום אחר. סך הכל היה די נחמד, ואולי אפילו הייתי ממשיכה, לולא שלושת המלווים שלי שמחו בתוקף. הייתי יכולה להישבע שמבטים מזלזלים עוקבים אחרינו כשעזבנו עם הזנב בין הרגליים בשעה כה מוקדמת - תגידו מה שתגידו על האמריקאים, לפחות דבקות במטרה יש להם.
תופעות מציקות שחייבים לתת עליהן את הדעת
- אנשים, אנשים ועוד אנשים בכל מקום. גם אם הם לא אלימים, הם המונים. בערך 70% מהמזמן מוקדשים לדברים נוראיים כמו לחכות בפקק העצום בכניסה לחניון, לחפש חנייה במשך דקות ארוכות, לחכות בתור לקופה ועוד קצת לחכות בתור לקופה. גם בשישי אחר צהריים. גם בשבת. גם בראשון.
- מוזיקה של כריסמס ששוטפת את המוח בשעות הרבות שמבלים בכל קניון או סופר. פלייליסט שמורכב מ-4 שירים שניתן לדחוס אותם loss-less לזמזום "לה-לה-כריסטמס", אבל עם אלף ביצועים.
- מראות קורעי לב של ילדים בפיג'מה שבאו עם ההורים לקניות והולכים לישון על גבי מוצרים בחנות. לי יש תמונות שצילמתי, אבל התמונה הזאת מעבירה בצורה כנה את המתרחש (זה נפוץ בכלבו מייסיס בצורה מטרידה).
 |
| אכן, תמונות קשות, יונית |
- טינאייג'רים. כל חנות בגדים שאיכשהו פתוחה לקהל היעד הזה מועדת לכמויות רציניות של נערים ונערות בגיל ההתבגרות תחת השפעת טרנס קניות כבד. חנויות של מבוגרים/ות יקרות יותר, אבל זה כנראה שווה את השפיות.
- אנחנו היינו בקניון up-scale נחמד, ולמזלנו הרב לא יצא לנו לראות מהומות או אלימות. אם זאת, ברור שאם דוחסים הרבה אנשים במהלך שעות, בטמפרטורות לא קלות - קל מאוד למצוא התלקחויות. החזית האמיתית במקרה זה היא סניפים של וולמארט, רשת קניות זולה מאוד, בייחוד באיזורים יותר עניים של ארצות הברית. כאן עשו לקט יפה של קטעי אלימות מהקניות בוידאו - להרחיק את הילדים מהמסך.
הערת העורך: למקרה שהתאורים של מרינה לא הפחידו אתכם ואתם עדיין מתפתים להתקרב לקניון ביום שישי השחור - אל. היום הזה נגמר עם מעט קניות, כמה דולרים ב"חסכון" ונתי אחד מותש ועצבני מאד. תתאפקו עד יום שני ותזמינו הכל באינטרנט.
חג שמח.
הפוסט היה שווה את הסבל שבתורים. לקחת על עצמך אחריות לסקר את החיים בארה"ב, נתי צריך להקריב.
השבמחק