יום שני, 15 ביולי 2013

מכונת הקניות האמריקאית

הפעם אנסה, באדיבות ויקיפדיה, להסביר את התופעה המסתורית הבאה: פחות או יותר בשנייה שנוחתים בארה"ב מרגישים פתאום שצריך להתחיל לקנות, ולקנות הרבה - ולא כי הכל זול או איכותי, ולפעמים אפילו להפך. כאילו עוברים מעין שטיפת מוח מתוחכמת בהרבה ממה שהייתי רגילה אליו בארץ. קודם אנסה להסביר "למה" זה ככה, ואח"כ קצת "איך". 

אז למה זה חשוב שאנשים בארה"ב יקנו הרבה? ארה"ב היא שוק הקונים הכי גדול בעולם אם שופטים לפי התל"ג. באופן כללי, התוצר הלאומי הגולמי (תל"ג) הוא מדד להבחנת חוסנה הכלכלי של המדינה ואיזושהו מדד לעושרה. התל"ג של כל מדינה מורכב מארבעה גורמים: צריכה פרטית, השקעות, הוצאות הממשלה, והייצוא נטו (ייצוא פחות ייבוא). המדד היותר פופולרי הוא לחלק את התל"ג לנפש, אבל זה לא קשור. 
מתוך התל"ג האמריקאי, הצריכה הפרטית של אזרחי ארה"ב מהווה 71% אחוז. האחוז הגבוה וגודל השוק העצום נותנים לה את המקום הראשון בדירוג העולמי (אומנם שבליבריה הצריכה הפרטית היא 184% מהתל"ג, אבל זה שוק פצפון ובטח גורמת לזה איזו אנומליה מצחיקה). נתון עוד יותר מדהים הוא שהצריכה הפרטית בארה"ב מהווה 30% מכלל הצריכה הפרטית בעולם, בעוד שגרה פה רק כ-4.5% מהאוכלוסייה העולמית. 30 סנט מכל דולר "פרטי" שמשולם בעולם הם אמריקאים - mind-blowing. לשם השוואה, בישראל-צרפת-אוסטרליה ועוד כמה מדינות נורמטיביות הצריכה הפרטית היא ב-56-58% (בטבלה), למרות שירון זליכה אומר שזה נמוך מידי.

מדינה ש-70% מהתל"ג שלה הוא בצריכה פרטית, לא יכולה להרשות לעצמה להפסיק לקנות. להגדיל את הצריכה הזאת משמעו צמיחה נוספת וקיטון או דריכה במקום הוא בהכרח משבר (גרף היסטורי). הכלכלה כאן משומנת היטב בידי מכונת הצריכה האמריקאית, והתושבים המקומיים, עם הרבה עידוד, ממלאים את התפקיד היטב. להבין את זה גרם פתאום לחלק גדול מההתנהלות להיות יותר ברור:

הקניון המקומי הוא עצום. אני מצרפת תצלום אוויר שלו עם מדידת מרחק, וזה אפילו בלי לרמות ולהכניס גם את הקולנוע. הוא, וכמוהו עוד שלל מרכזים מסחריים מלאים באנשים בכל שעות הפתיחה ובכל ימות השבוע. המודל היותר הנפוץ הוא משהו שאולי דומה למרכזי "ביג" בארץ, רק שהחנויות הרבה יותר גדולות.


הרשתות העממיות - וולמארט, טארגט וקוסטקו הם מעין סופר משודרג שיש בתוכו סופר, ריהוט, ציוד ספורט ואלקטרוניקה, בגדים ובית מרקחת. גם כשכל מה שרציתי היה מחבט טניס, ביליתי שם כמעט שעה. בחלק מהרשתות (בייחוד בקוסטקו) יש גם דגש על קניות בסיטונאות: אריזות מאוד גדולות לשימוש ארוך-טווח מאוד בזול מאוד. סיפור שהיה: לפני כמה שבועות ערכנו על האש לאנשים מהעבודה. נתי עשה רשימת מצרכים, שנועדה להאכיל קצת פחות מ-20 איש. בממוצע, האריזה הכי קטנה שהייתה בקוסטקו הייתה גדולה פי שתיים ממה שהיה ברשימה.

עוד סממנים: גודל האריזות והעגלות, העיסוק המוגזם בקופונים (בערך חצי קילו בדואר כל שבוע), מדיניות החזרה מופרכת (עדיף כבר שתקנה ותחזיר), מעגל סוף העונה התמידי בו בכל חנות בכל עת יש פריטים בהנחה (חפשו באחורי החנות פעם הבאה שתבקרו), שוק רווי מוצרים מאוד זולים באיכות נמוכה שצריך להחליף הרבה, כרטיסי אשראי שיכולים להיות מונפקים על ידי כל חנות וחנות באופן מיידי, העובדה שבכל קנייה מציעים לך למשוך עוד מזומן מהחשבון שלך ("?would you like cash back"), אפילו הריחות של כל חנות מתוכננים היטב (בדרך כלל ריחות של מאפים) ועוד. בדיעבד אפילו בועות נדל"ן נראות פתאום טבעיות: כשמתרגלים לקנות כל הזמן הכל, גם צריך לעבור דירה כי מתישהו נגמר המקום. 

אם מחפשים "למה אמריקאים קונים כל כך הרבה" בגוגל: יש הרבה אשראי ואין תרבות של חיסכון, קונים הרבה דברים שלא צריכים (יש טענה שיותר מעשרה אחוז מהצריכה הלכו לסירות קייט, תכשיטים, הימורים, וממתקים), חושבים שזה יעשה אותם יותר שמחים (זה ספר), קונים הרבה דברים באיכות נמוכה בזול, ולפי הניו יורק טיימס, הקניון זה בכלל בילוי לא רע.
 
לקראת הסוף נשים את הביקורתיות בצד - חייבים להודות שתרבות הצריכה גם יוצרת פלאים קפיטליסטים נהדרים. הרוב כאן זול בבערך 5-10% מבארץ, אבל יש כמה מוצרים שהמחיר שלהם פשוט מדהים:
  • מעל הכל, דגני בוקר יכולים לעלות אפילו 3$.
  • לג'ילט אין פה מונופול ולכן הדיאודורנט שלהם עולה פה 4$ ולא 30 ש"ח כמו בארץ.
  • קניות בסיטונאות (אריזות של 24 פחיות, שקי גרנולה של 2+ קילו) משתלמות מאוד מאוד. זוכרים שכתבתי על מחירי הבירה באחד הפוסטים? אם קונים שישייה עולה כמו בארץ, אבל מסתבר שאפשר לקנות גם חבילות של 24 ושהם יעלו פחות משתי שישיות.
  • כנ"ל פחיות של קולה, שמהבנתי יותר מקובל לקנות כאן מאשר בקבוקי שתייה גדולים. כלומר, אם עושים אירוע אז בקבוקים זה בסדר, אבל אם זה סתם כדי להחזיק במקרר לצריכה אישית, אז מה שנהוג כאן זה פחיות. הכי זול שראיתי היה מבצע של 36 פחיות ב-11$ - פשוט מטורף. 
  • כל סוג של ציוד ספורט (קניתי בוולמארט מחבט טניס חדש ב-!26$).
  • הדלק פה הוא בדיוק חצי מחיר. זה כנראה לא קשור לקפיטליזם, אבל צריך להזכיר את זה כמה שאפשר. 
מרינה
נ.ב. - יש המון קריאה על הנושא, בייחוד בגלל שהצריכה האמריקאית היא גם מרכיב עיקרי בצמיחה העולמית. למתקדמים (לא לי), המצגת הזאת מתארת כל מיני אפשרויות לדברים שיחליפו את הצריכה האמריקאית בעתיד. 

2 תגובות:

  1. קראתי.
    הדלק זול פי שניים, אבל כנראה נוסעים פי שניים אז זה מתקזז.
    בירות שמוכרים בארגז של 24 בסופר - לא שווה לשתות... במיוחד אם היא עולה כמו שישייה של משהו מיובא.
    המסים נמוכים, אז אפשר לצרוך יותר. צריך למדוד את הצריכה מתוך ההכנסה הפנויה.

    השבמחק
  2. אגב, אורי כץ אומר שירון זליכה טועה, כאן: http://orikatz.wordpress.com/category/%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%94%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%9C%D7%99/

    השבמחק