רשימת מלאי #6 - אסופה רנדומית

דברים שאני אוהבת

1. האמריקאים הם גאונים במכירות ושיווק, ואלו הדברים הקטנים שרואים כאן בכל צעד ושעל שגורמים לי להעריך עד כמה. דוגמאות קטנות שלא ראיתי בארץ וראיתי פה: סופרים שמציעים קפה חינם (אומנם רק קפה מפילטר, אבל כמה זה עולה להם, לעומת כמה זה נחמד באמצע הטרטור בסופר); עגלות סופר קטנות בשביל ילדים כדי שיהיה להם במה להתעסק כשההורים עושים שופינג בסופר (צריך סופר מרווח); טפטפות שמשפריצות מים על הירקות פעם ברבע שעה כדי שיראה כאילו הרגע קטפו את זה משדה מלא בטל.

2. המילה binge. מילה נהדרת. משמעותה בעברית היא להתהולל או לעשות משתה, אבל בשימושיה הנוכחיים היא מתארת טקסים הדוניסטיים מודרניים. אפשר לעשות binge-drinking שזה לשתות ממש הרבה (הרבה מעבר למה שישראלי ממוצע מסוגל לדמיין או להרשות לעצמו); אפשר לעשות binge-eating, שחשבתי שזה כמו ליל הסדר, אבל מסתבר שזה יותר לכיוון של הפרעת אכילה; והאהוב עליי מכולם, binge-watching: לראות המון פרקים של סדרת טלוויזיה אהובה אחד אחרי השני במשך שעות. זה נהיה נפוץ כשהתוכן זמין באינטרנט ובגלל שירותים כמו ״נטפליקס״. פעילות פנאי לגיטימית ונהדרת, בייחוד שהסרט של "ורוניקה מארס" יוצא עוד חודש, ואני רואה פרקים בפעם השלישית והרביעית.

הגיבורה של נעוריי. teamLogan#

3. סופי שבוע ארוכים. במקום להתפלל שא׳ בתשרי יצא ביום ראשון, לאמריקאים יש טריק נהדר. חגים אזרחיים שבהכרח חוגגים אותם ביום שני או שישי. כך כל כמה זמן הם שולפים עוד חגים מומצאים כמו ״יום קולומבוס״ או ״יום מרטין לותר קינג״ ואנחנו מקבלים סופ״ש ארוך. לחלקם יש מטרות ברורות עם טקסיות מסודרת, אבל ״יום הנשיאים״ למשל, ידוע בתור הסופ״ש הארוך הזה ששמו בחורף כדי שאפשר יהיה ללכת לעשות סקי. יופי של פטנט. 

דברים שאני שונאת

1. ג'ל לחיטוי ידיים שנמצא במתקנים ייעודיים בכניסה לעבודה, בין מעברים בסופר, ליד הכניסה בקולנוע ובעצם בכל מקום. חלקנו עוד זוכרים את הפרק בסיינפלד על האישה שפוחדת מחיידקים ומסרבת לנגוע בדבר. ובכן, חזון אחרית הימים הימים התגשם והאיום הגדול ביותר על האמריקאים הוא ביולוגי (לא פלא שהם כל כך מפחדים מהסורים). אני נותנת לילדים פה עשר שנים לפני שהסביבה שבה הם גדלים היא כל כך סטרילית, שבבגרותם הם חייבים להסתובב בבועות ענקיות ולהימנע מחשיפה לזרים. דוגמה טובה לכך היא הכתבה שממנה הוצאתי את תמונת עגלות הילדים למעלה, שמונה דברים מסוכנים בסופר כמו מחלקות הירקות והבשר, החשבוניות (!), העגלות, איזור הקופות ועוד. כנראה מותר להיכנס לסופר, רק אל תגעו בשום דבר.

2. מנהג ה״להתעטש למרפק״. בהמשך לפחד ההיסטרי מחיידקים, התפתחה פה אופנה חדשה של להתעטש למרפק. אני מודה שניסיתי כמה פעמים, אבל אני לא מצליחה לעשות את זה בלי לחנוק את עצמי תוך כדי. בכל מקרה, תוכנית הטלויזיה mythbusters עשתה ניסוי מדעי שמוכיח כי זו באמת הדרך הטובה ביותר לחסום את הרוק שלכם. אבל זה נראה מגוחך, ואני לא בקטע.

3. יצא לי להזכיר פעם כמה אני שונאת תורים, ובייחוד תורים למסעדות. לצערי גיליתי שבתרבות האמריקאית תור למסעדה משמעותו שיש בפנים התגלות קולינארית-אלוהית שאסור לפספס. אני בטוחה שתצפיות מעמיקות יגלו מישהו שנשען שנייה על קיר, ואז חבורת אנשים מתחילים להיעמד מאחוריו (זה במקור סיפור מרומניה הקומוניסטית, מי היה מאמין שזה עושה קאמבק כאן). האהבה לתורים בתוספת הפולחן למוצר "האטרקטיבי הנוכחי" - זה שצריכתו/אכילתו תגרום לאדם איזו התעלות רוח ייחודית ("just a-m-a-z-i-n-g") מביאה לתופעות כמו זו מהשבוע האחרון: בסן פרנסיסקו אנשים עומדים שעתיים בחוץ בגשם כדי לקבל בייגלים בני יום שהוטסו במיוחד מאיזו מאפייה בניו-יורק, ולשלם על אחד בין 6$-12$. בצורה מאוד אמריקאית הם גם צייצו בהיסטריה בטוויטר על התקדמות התור. את הציוצים ניתן לקרוא כאן, התמונה מתארת את התור.

אני מקווה שלא קיבלתם סחרחורת מגילגולי העיניים כמוני. הייתם אמורים להיות מוכנים נפשית, אם קראתם את מדריך הקניות להיפסטר המתחיל.