אני קוראת הרבה מאוד חדשות מהארץ, ונראה שבזמן האחרון מתנהל פסטיבל בכי על ירידת המוחות. הרבה יותר ממה שהתקשורת שמחה על קבלת פרס הנובל בכימיה לשני ישראלים (שמחקרם הזוכה התנהל בשלוש שנותיו הראשונות בישראל), היא עצובה ומתבוססת בתחזיות מורבידיות על איך ישראל תיקלה לחור שחור של אובדן תקציבים ומורים וכו'. מפה לשם, הזליגה לאפוקליפסה ואבדון כללי של המדינה בין החרדים והערבים בישראל היא קצרה מאוד, ועל אף שהכתבות לא מזכירות אותה במפורש - הטוקבקיסטים כבר עושים את העבודה לבד. לקרוא ולהתחיל לבכות.
בואו ניתן לזה קצת פרופורציה: יותר מכל, מתארים העיתונאים כיצד אוניברסיטאות בישראל אינן ממומנות מספיק ולא יכולות להתחרות מול האוניברסיטאות שיושבת על סיר הבשר בארה"ב. אז אני נושאת בשורה חדשנית. ברמה עולמית, כמעט ואין מדינה שיכולה להתחרות עם תקציבי המחקר והמשכורות שמציעות האוניברסיטאות בארה"ב. מעטים המקרים בהם שומעים על מישהו שעובר למחקר בצרפת או בגרמניה - כמעט כל הישראלים הנודדים מקבלים משרות בארה"ב.
האוניברסיטאות המובילות פה הן ברובן פרטיות, ובחלקן, שכר לימוד של שנה עולה על 50,000 דולר לתלמיד - ומספר המשרות ותקציבי המרצים הוא בהתאם. אפשר להגיד שארה"ב שואבת את כל המדענים מישראל, אבל זה יהיה דבר אתנוצנטרי להפליא להגיד. כמויות הזרים פה, ובייחוד בהיי-טק או באוניברסיטה הן עצומות. גם אני חשבתי שנגיע לכאן ונראה רק ישראלים ברחוב, אבל הסיפור הישראלי הוא רק חלק קטן קטן (גדול יחסית לישראל, אבל קטן קטן) ממה שקורה פה:
47% מהמדענים בארה"ב הם מהגרים, וזאת למרות שמהגרים הם רק 12% מהאוכלוסייה. כלומר, מדענים וחוקרים מהגרים לפה יותר מקבוצות אחרות באוכלוסייה (בהגירה החוקית). אותם 12% האלה אחראים ל-47% מהמדענים, 30% מהפטנטים ורבע מפרסי הנובל. יחד עם שני הישראלים, זכה בפרס הנובל בכימיה יהודי "אוסטרי" אחד, שבעצם ברח מאוסטריה בגיל שמונה בזמן הסיפוח הגרמני ב-1938 ומאז הוא בארה"ב. גם הוא נספר כזוכה אוסטרי, למרות שבמקרה הזה קשה לטעון שהוא בעצם התחיל את המחקר שם.
בהתאם לתקציבים, ההישגים של ארה"ב פשוט מדהימים. מתוך 37 פרסי הנובל בפיזיקה משנת 2000, 21 הלכו לאמריקאים, 22 מ-33 מהפרסים בכימיה, ו-27 מ-30 מהפרסים בכלכלה (כאן כתבה מה"וול סטריט ג'ורנל", מומלץ לאמריקאים שרוצים להרגיש טוב עם עצמם). אבל גם האמריקאים אוהבים לעשות הלקאה עצמית. גם בארה"ב רואים אוטוטו את נפילת האימפריה, ומאוכזבים מ"ירידת מוחות". הסטודנטים והמרצים הזרים במקצועות המדעיים שמהגרים לארה"ב נשארים בה היום פחות מפעם (דוח של אוניברסיטת דיוק המדווח בחשש גדול על מספרי היורדים). מי שלא השתכנע - או עצלן - יכול גם לעיין בכתבה המקוצרת הזאת מ"ביזנסוויק": יותר ויותר מדענים עוזבים את ארה"ב כי הם מתגעגעים למשפחה ולחברים, יש להם יותר הזדמנויות בבית, או יש להם בעיות ויזה - ומספר העוזבים מוערך במיליון כל שנה.
אם כבר רוב הכתבות מדברות על שכר, נעבור להשוואה בין ישראל לעומת מדינות אחרות. כאן וכאן עשו את העבודה. מה מסתבר? ישראל, היא איפשהו באמצע בין גרמניה לצרפת. שום דבר מהפכני או אובדני אי אפשר להגיד על הממצאים בטבלה בצדי המאמרים. החדשות הרעות - באופן כללי, יש קיטוב קיצוני בין מדינות העולם שגורם לך שיש חלוקה דיכוטומית בין מדינות שבהן יש "brain drain" לבין מדינות שבהן יש "brain gain". החדשות הטובות והמפתיעות (!), הן שנראה שברמה עולמית ישראל דווקא שייכת לרשימה הראשונה של המדינות. שחור על גבי לבן, כאן:
" the authors warn that “Japan, Germany, Israel and the United States
will find it harder to attract young talent in the future, unless
salaries at the lower end of the hierarchy improve.” "
לא ניסיתי ואי אפשר להפריך לגמרי את הנתונים מדכאים. כולם מכירים סטודנטים ומשפחות בחו"ל, כאלה שעזבו לתקופות ארוכות או לתמיד. אבל, התופעה היא תופעה גלובלית (תשאלו את ההודים או הסינים בארה"ב), והיא טבעית בעולם שנהיה יותר ויותר שטוח. להחזיר את כל החוקרים זה בלתי אפשרי, גם אם יקחו את כל תקציב המדינה, וישימו במכון וייצמן.
מה שכן, אני קצת מפקפקת כשמדברים על בריחה "פי 2 מקנדה, פי 20 מספרד". האם ישראל יכולה להיות אנומאליה יחידה כזו גדולה ומובהקת? משהו חייב להיות מוזר, בייחוד אם מסתכלים על ספרד (56% אבטלת צעירים, וכשהארבעה ספרדים שפגשתי כאן בעצם מכריזים על עצמם גרמנים). אני לא יודעת למה המספרים כל כך חריגים, אולי משום שחייבים לעשות פוסט-דוקטורט בחו"ל כדי לקבל קביעות במדעים בארץ. אני לא מהאקדמיה, ואין לי מושג, אז אני לא לוקחת אחריות על ההימור הזה. מי שמבין, שיציל אותי בתגובות.
מה שכן, אני קצת מפקפקת כשמדברים על בריחה "פי 2 מקנדה, פי 20 מספרד". האם ישראל יכולה להיות אנומאליה יחידה כזו גדולה ומובהקת? משהו חייב להיות מוזר, בייחוד אם מסתכלים על ספרד (56% אבטלת צעירים, וכשהארבעה ספרדים שפגשתי כאן בעצם מכריזים על עצמם גרמנים). אני לא יודעת למה המספרים כל כך חריגים, אולי משום שחייבים לעשות פוסט-דוקטורט בחו"ל כדי לקבל קביעות במדעים בארץ. אני לא מהאקדמיה, ואין לי מושג, אז אני לא לוקחת אחריות על ההימור הזה. מי שמבין, שיציל אותי בתגובות.
רציתי לסיים במצב רוח טוב ודה-מרקר התגייס לטובתי, אז הנה כמה כתבות מעודדות מהעיתון של היום (כלומר, תמיד עוד כסף לאוניברסיטאות ולחינוך זה טוב, אבל אין תירוץ או פרופורציה למה שקורה עכשיו בשאר עיתונים):
עוד מאמר שמסכים איתי, ובאמת מנוסח מצויין:
השבמחקhttp://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/.premium-1.2153125
פוסט מעניין.
השבמחקואם בפוסטים מעניינים עסקינן, בואי נדבר על פוסט-דוק (או Fellowship לרופאים). זה אכן גורם ל"ירידה זמנית" של מוחות מהארץ, וחלק מהם נשארים בארצות שהזמינו אותם. הנושא הזה מעניין אותי באופן אישי ומפידבק שאני מקבל מאנשים שהיו-וחזרו, ואני הולך לעשות הכללה גסה, הוא שלרוב מי שיש לו בארץ קשר משפחתי חזק- ככל הנראה יחזור. לא מפתיע נכון?
העניין הוא שהמציאות מורכבת יותר, וכשמדברים על אקדמיה- אם יש תקן בארץ, רוב האנשים שאיתם דברתי קפצו על המציאה. לטענתם, אין כמו להיות פרופסור בטכניון (ראו את עירד יבנה במגילת המועמד: http://www.youtube.com/watch?v=xplrCEgJg9U), ויצמן או שאר האוניברסיטאות המעולות שיש בארץ, ללא שמץ ציניות. רוצה לומר, שלפעמים יש רצון חזק מאוד לארץ ומצד שני- אין בדיוק לאן, אם מה שרוצים לעשות בחיים זה מחקר.