ילדים דור שלישי (לא מה שחשבתם)

בלאומים מסויימים, התופעה הבאה נפוצה למדי:
דור הסבים היגרו ממדינה אחרת ועבדו קשה כל חייהם כדי שלילדים שלהם תהיה השכלה גבוהה. אחריהם, דור ההורים עבדו קשה כדי להיות מוצלחים ועשירים (בדרך כלל בעלי מקצועות חופשיים מהמעמד הבינוני הגבוה). לעומתם, דור הנכדים נולד עם כפית זהב בפה ותחושת "מגיע-לי" שפשוט קשה להתמודד איתה. אני מכנה את זה "ילדים דור שלישי". התופעה הזאת ממש לא רק אמריקאית, אבל כאן הכל יותר גדול ויותר עשיר, ולכן יש דוגמאות קיצוניות לנושא.

אני קראתי על התופעה לראשונה בספר "המנון הקרב של אמא נמרה", רב מכר גדול מ-2011. הספר מתאר את החינוך הנוקשה שהפעילה אמא ממוצא סיני על שתי הבנות שלה, בניסיון לחקות את הדגש שהוריה שמו על הצטיינות בלימודים. האמא בספר לוקחת את החינוך שלה והופכת אותו לעוד יותר קשוח וצבאי לבנותיה: כך למשל, היא לימדה את בתה לזהות את האלפבית בגיל שנה וחצי, חיבור וחיסור בגיל שנתיים, ורק את הקריאה בכתביו של סארטר היא דחתה לגיל שלוש (אני לא מגזימה, הכל בהקדמה בגוגל ספרים). כל זאת בגלל סלידתה מהחינוך המערבי הרפה ומחוסר הגבולות, והפחד ממה שהיא מכנה "generational decline" - "ירידת הדורות". אפשר לחשוב שמדובר באישה קיצונית למדי, אבל אי אפשר להתכחש לתופעה שהיא מדברת עליה.

בהערת אגב, אותה התופעה ניתן לראות גם אצל ילדים רוסים דור שלישי בישראל. גם הסינים וגם הרוסים ידועים בכך שזכויות דמוקרטיות לילדיהם אינם בראש מעייניהם, ובכך שמותר ואף רצוי לכפות את רצון ההורים על הילדים. כותבת הספר מדברת על כך שאחד הסממנים הפוטנציאליים לירידת הדורות הוא היטמעות דור ההורים בחברה הכללית, ובייחוד נישואים מעורבים של בן זוג ממשפחה מהגרת למערביים, שהם כידוע יותר "מתירניים חינוכית". לפעמים זה גורם לי להסתכל על בן זוגי הלא-רוסי ולחושש לגורל ילדינו העתידיים. 

דוגמה אחת שנתקלתי בה ובעקבותיה נכתב הפוסט הזה: בעבודה שלי עורכים תחרות תכנות שנתית בין תיכונים. לא הייתי חושדת בדבר לולא ה"זוכים" היו מגיעים לסיור אצלנו. הקבוצה מגיעה (כמובן) מבית ספר פרטי, ששנת לימוד בו עולה כמו שנת לימוד בהרווארד. הילדים לובשים תכשיטים ומותגים ולא נראים מרשימים במיוחד, גם יחסית לתלמידי תיכון אחרים. מאחוריהם עומדת קבוצת ההורים המלווים: בזמן שילדיהם המשועממים משחקים באייפון, ההורים מתחנפים לעורכי הסיור תוך ניסיון לסדר לילדים שלהם התמחות בקיץ הקרוב. ההימור שלנו הוא שאחד ההורים כתב את הקוד והגיש אותו בשם הקבוצה. זה מובהק בייחוד כשלא נראה שהילדים מגלים אפילו עניין מזערי, גם בתוצרים של מה שהם לכאורה עבדו עליו! כאן רואים בדיוק את הפער הבין דורי: הדור השלישי גדל בבית בו העושר הוא מצב נתון, ולא למד שהעושר הזה הוא תוצאה של עבודה קשה ולא ממש מובן מאליו.
שוב, בפירוש - לא תופעה אמריקאית, לא תופעה מייצגת, אבל קיימת - ומעצבנת!

גולת הכותרת של התופעה היא הבחור הבא: ילד ממוצא הודי שהוא עשיר מאוד, שמכנה עצמו "lavish" (פזרני). הבחור הוא בעל פרופיל אינסטגרם המתאר את חייו ומונה כיום מעל ל- 300 אלף עוקבים. צפייה בעמוד הפרופיל שלו תיתן למשתמש לחזות בו קונה באלפי דולרים מוצרים של לואי ויטון, מוריד את המים בשירותים עם מים מינרליים מצרפת, אוכל צהריים וחותם על חשבון של מעל 4000 דולר, משתמש בסיכות לשדכן מצופות זהב וכו'. כל זה נעשה תוך פנייה לעוקבים בשם "איכרים" (peasants). גם אם הבחור הוא רק זיוף (כפי שחלק מהאתרים טוענים), עדיין מדובר בייצוג מובהק של התופעה המתוארת.

"פזרני" הוא רק אחד מהילדים המתועדים בטמבלר פופולרי שנקרא "הילדים העשירים הכי מגעילים באינסטגרם" - כאן (רובם בכלל לא עונים לתיאוריית ילדים דור 3 שלי, אבל בכל זאת). עוד לינקים מובחרים:
כמו lavish רק סיני - כאן
כמו lavish רק יפני - כאן
כמו lavish רק יהודי (הוא עושה עבודה די עלובה) - כאן

איך מישהו אמר לפניי?

"Pretty sad how those Rich Kids of Instagram will never know the value of a hard days OH MY GOD I HATE THEM SO MUCH"

דברים שלמדתי מלכתוב בלוג

מסתבר שנקודת 15 הפוסטים היא נקודה שבה חלק גדול מכותבי הבלוגים נשברים ומפסיקים ולכתוב. למקרה שזה יקרה גם לי, רציתי לשתף בהרהורים ובתובנות שלי בתוך בלוגרית סמי-מנוסה.

1. יום ראשון בערב בשעה 18:00 הוא הזמן האופטימאלי לפרסם בלוגים בפייסבוק אם רוצים לקבל הרבה קריאות במכה. היום הראשון בעבודה התיש את כולם, אין לאף אחד תוכניות וכולם יושבים מול פייסבוק בחוסר מעש. אצלנו עדיין סופ"ש, אז אני יכולה לכתוב ולעשות תיקונים לטיוטות סמי-מוכנות. עובד מעולה אם קמתי מוקדם, אחרת - אבוד.
   פרסום הפוסט בט' באב ("הניסוי הגדול") הוכיח שגם ימי צום עובדים נהדר. מקבלים תשומת לב כפולה: גם אין לאף אחד תוכניות וגם אין שום דבר בטלויזיה. בום, 82 תצוגות דף בארבע שעות.
2. בלי שום ספק, שבת בבוקר הוא הזמן הגרוע ביותר לשים פוסט. גם חמישי בערב זה לא משהו בכלל. וגם לא אחרי עשר בבוקר - חברים, אתם יותר מרוכזים בעבודה ממה שאתם חושבים.
3. בלוגר (blogger) היא פלטפורמה לא טובה. רמזתי לכולם להירשם לעדכונים במייל, נשבר לי הלב כשנראה שאף אחד לא עשה את זה, ואז מסתבר שהעדכון הזה בכלל לא עובד. אולי תנסו שוב? סעיף ההירשמות נמצא גם עכשיו מצד ימין של הבלוג הזה כשאינו נקרא בסמארטפון. לא מבטיחה שזה יעבוד גם הפעם.
4. דרגות תגובה לדברים שנכתבו בבלוג (מהפופולארית ללא פופולארית):
• תגובה בלינק בפייסבוק
• תגובה אישית למייל
• תגובה בבלוג
• אמא שלי שמגיבה בכל השלושה וגם מתקשרת בסקייפ עם דרישות לשינויים ומחיקות, ואז גם רוצה קרדיט נפרד.
5. בן זוגי התומך:
   
   • עושה לי הגהה לכל פוסט ופוסט.
   • טוען ברצינות מלאה שחלק מכשרונותיו החדשים הם לתרגם את המחשבות שלי מרוסית לעברית.
   •  עשה לי share בפייסבוק רק פעמיים (כנראה ישתפר אם התכנים יהיו יותר שמאלניים). 
   • הבטיח מאה פעמים לעשות פוסטי אורח על משחקי בייסבול, ועל איך להיות ישראלי גורם לו לריב עם הבוסים שלו.
6. גאווה גדולה: רק 4% מהקוראים פותחים את הבלוג באינטרנט אקספלורר.
7. פאראדוקס מספר הקוראים: את הפוסטים שאני פחות אוהבת, אנשים קוראים פחות. איך הם יודעים שהם טובים פחות בלי שהם קראו אותם?
8. האינטרנט הוא מכונה מופלאה. לא יודעת איך זה קורה אבל הפלטפורמה נשבעת שחלק מהאתרים המפנים לבלוג הם אתרי הדרכה לאיך להתחיל עם נשים. וגם אתר שעושה שאלונים. מוזר.
9. שבועות רבים התעסקתי בלנסות להבין סתירות פנימיות במספרי הקוראים שבלוגר מדווח עליהם (למה, הו למה סך הצפיות אינו שווה לסכום הצפיות בכל פוסט?!). עכשיו כבר לא אכפת לי - הבלוג חוגג "יומולדת 5050 תצוגות דף*" שמח!

*3268 אם עושים את הסכום.

אנחנו יוצאים לשבוע חופש, אולי אכתוב מהחזית הצפונית.

---------------------------------------------

בלי קשר בכלל בכלל, אני מצרפת שלושה לינקים לאתרים שעושים גיוס המונים. בגדול, אנשים מציעים רעיונות שזקוקים למימון ומגייסים כסף באינטרנט. בדרך כלל לתרומה מולווים שירותים או מוצרים מהמוכר לציבור.

1. בחור שמייצר לוחות ארדואינו קטנים וזולים המאפשרים לכל אדם, גם ללא ניסיון או ידע מוקדם להתנסות באלקטרוניקה. חבילה עם המון רכיבים ופוטנציאל עולה כרגע 12$, והמחיר יורד ככל שקונים כמה יחידות. מומלץ כמתנות לילדים: http://igg.me/at/9duino/x/4176923

2. משפחה מגבעת אולגה שביתה נשרף, וכעת מנסה לאסוף כספים כדי לחזור אליו. הם הצליחו יפה בגלל ההטבות שהם מעניקים לתורמים - כרטיסים להצגות ילדים, הופעות, שיעורי הדרכה ללידה, סיורים בירושלים ועוד. יש שם המון דברים שיהיה מאוד נחמד להעניק במתנה - גם תרומה וגם מרוויחים משהו נחמד.

http://www.headstart.co.il/project.aspx?id=3364

3. גסטהאוס שיוקם בג'סר א-זרקא, ויאפשר לקהילה המקומית להתפרנס בכבוד מהתיירים שבאים לגלוש, לעשות את שביל ישראל או לבקר בקיסריה. הם מציעים לילות במקום תמורת תרומה די זעירה. 

http://www.headstart.co.il/project.aspx?id=4493

רשימת מלאי #3 - ספיישל מילים וביטויים!

כמו הפוסטים מקודם, רק הפעם בהתייחסות מיוחדת לאנגלית מדוברת ובחלוקה מיוחדת לשלושה חלקים (כמו כל דבר בחיים ובצבא).

(ביטויים שאני) אוהבת

• "Thank you for your business" - בדרך כלל כתוב בשלט ליד הקופה בחנויות קטנות וגדולות. נותן הרגשה כללית טובה - פתאום כל קפיצה למכולת להביא חלב ועגבניות היא פעולה הומניטארית ותרומה לפרנסת המשפחה.
• "Fly over state" - במובן הצר, כינוי למדינה שעוברים מעליה כשטסים מקליפורניה לניו-יורק. במובן הרחב, כל מדינה שאינה קליפורניה או ניו-יורק או ראוייה לדריכת הרגליים של התושבים של שתי המדינות הללו. "אנשים עילאיים ומתנשאים", גירסת ארה"ב. דוגמת שימוש מתנשאת ועילאית כאן. 
• "expedite" - לעשות משהו מהר או לזרז. בחיים לא שמעתי על המילה הזאת לפני, ואחרי היא בכל מקום. לי זאת תמיד נראית כמו מילה על סטרואידים. מה שכן, לא נראה שיש התאמה בין קצב עשיית הבירוקרטיה ובין קצב אמירת המילה.
  
• "What happens in Vegas, stays in Vegas" - הדרך הרשמית של חבורת החנונים הגלמודים מהעבודה לא להודות בעובדה שעל אף שהם נסעו לוגאס הם לא פגשו אף בחורה ומרבית הבילויים שלהם הייתה להשתכר ולהקיא. 
•  "Ping או Ping me later" - המקבילה ל"נדבר אחר כך". ביטוי שלגמרי הצליח לחצות את הקווים הגיקים לתוך השפה המדוברת, שזה מגניב. אזהרה: לא להשתמש בביטוי הזה יותר מידי, כי יש אמריקאים שהוא מעצבן אותם. 

 

מילים וביטויים שחסרים לי

• "מה נשמע?" - "how's it going" זה הכי קרוב, אבל לי זה נשמע פחות פורמלי מידי מכדי לשאול אנשים בעבודה. ובבוקר גם אי אפשר לשאול "how's you day?", כי שמונה וחצי בבוקר. 
• "שביתה איטלקית" - ניסיתי לתרגם ישירות. לא עבד. מסתבר שזה לא ביטוי באנגלית, וסתם יצאתי גזענית וקיבלתי שאלות מנחות להבהיר לי שזה משהו שלא בסדר להגיד ("מאיפה את חושבת שמקור הביטוי הזה"?). ראה פוסט קודם. 
• "תתחדש" - מה, לעזאזל, אומרים למישהו שהסתפר? "congratulations" זה ממש לא לעניין. בכל זאת, מדובר בתספורת ולא בזכייה בלוטו. עכשיו אפילו שאני מבחינה שמישהו הסתפר, ואני רוצה להשוויץ באבחנה הדקה שלי,אין לי שום ביטוי להשתמש בו, והתמריץ יורד (אני אולי חדת אבחנה אבל כנראה עילגת). 

(ביטויים שאני) לא אוהבת

• "Touch base" - מאוד מאוד נפוץ. בדרך כלל משמעו להתקשר למישהו ולבדוק האם משהו שרצית שיקרה - קרה (לבוסים). שמעתי שלפעמים משתמשים בזה גם כביקור הראשון בעבודה אחרי חופש או נסיעת עסקים, אבל לא במובן של להגיע פיזית אלא להתחבר למייל אחרי שהגעת פיזית.
• "Have a good one" - מלך מלכי הביטויים השנואים עליי. לא לגמרי בטוחה למה. יכול להיות שזה בגלל חוסר סימטריה. אני אף פעם לא יודעת מה לענות. להגיד "תודה" משאיר את מצב המחמאות בחדר לא סימטרי, ולהגיד "גם לך" מרגיש לא מקורי. בסוף אני כמובן לא אומרת כלום ורק בוהה בחלל.
• מעבר לכל, חסרות לי פה קללות וכינוי גנאי שאני מתחברת עליהם. למרות שלפחות לפי אתרים באינטרנט ישנה סקלה ליניארית מדויקת שבה ניתן לסווג כל מעשה ועושהו לפי כינוי הגנאי המתאים, אבל אני מוצאת שזה מאוד קשה לזרים (בייחוד לי) כי הסדר אינו מושרש בהם היסטורית.
  שלושה כינויי גנאי שאני שונאת במיוחד: 
• "tool" - היה באופנה לפני איזה 5-6 שנים, ועדיין נפוץ יחסית. מילת גנאי מוזרה ולא אינטואיטיבית (וגם מעצבן שזה הפוך מ"כלי"). 
•  "douche" - איש נורא ואיום, שקרוי על שמו של תכשיר רחצה וגינאלי.
•  "douche bag" - כמו הקודם אבל יותר גרוע. 

מה ההבדל בין כל הטיפוסים הנ"ל עדיין לא ברור לי, אבל למזלי יש בלוגים עם תצלומים והדגמות שדואגים לי כאן, וכאן.

בלי להשתלב יותר מידי, אני עדיין שואבת השראה מנטלי פורטמן, שבסרטון הזה אומרת שהקללה האהובה עליה היא "כוס-אמק".