נפלאות טקס הנישואין האזרחי

בתיאום מושלם עם העלאת הנושא בארץ בסדרת הכתבות של ברוך קרא בערוץ 10 (זה קישור מ"כיכר השבת", לפרובוקציה) ולרגל חזרתנו ארצה, החלטנו להתחתן! כלומר, אנחנו כבר ידועים בציבור בארץ בצורה רשמית, וכבר עברנו את המשוכה הקונצפטואלית של לוותר על חצי מהנכסים והמלכות לטובת בן הזוג - אבל נחמד שיהיה לנו גם איזה תעודה ביד. במדינת ישראל מוסד הידועים בציבור מעניק לנו יחס שווה לזוגות נשואים - ויש לי המון דוגמאות לטובה כמה המוסד הזה השתרש, אבל מדינות אחרות (בייחוד ארה"ב) לא מכירות בכך, ולכן עוד תעודה שמעידה על טיב הקשר יכולה רק להועיל. אומנם זו רק תעודת ביטוח, אבל עם פרוצדורה הרבה יותר הגיונית. בסקר מהיר על פני שתי המדינות שיצא לי לחיות בהן - אם המדינה רוצה רישום מיוחד של המשפחות שחיות בה היא יכולה:

א. לשלוח נציג דתי מיוחד שיבחר בקפידה מי ראוי ומי לא להתחתן, יקבע בצורה מוחלטת את אופן ניהול הטקס, ויגבה על זה תשלום לא ידוע (אני קוראת לזה "תשלום", אבל יש שיקראו לזה בשמות פחות מחמיאים). כל זה בפרוצדורה של שלושה מפגשים במקרה הטוב, ושישה מפגשים מסויטים בהן יסבירו לכלה שאם היא לא תשמור נידה יהיו לילדים שלה סרטן, במקרה הרע. 

או:

ב. לבקש מהזוג שיגיע לעירייה וימלא טופס. 

כל מדינה עושה את הבחירה שלה, אבל היות ולנו יש כתובת מגורים בקליפורניה, והשקפת עולם אתאיסטית משהו - נסענו שמחים ומאושרים למשרדי מחוז סנטה קלרה בסן-חוזה כדי להתחתן. בעירייה כמו בעירייה, את עיקר הזמן שלנו שם בילינו בחדר ההמתנה, ביחד עם מוציאי תעודות פטירה, מוציאי תעודות נישואין וגירושין וחוקרי היסטוריות משפחתיות שבאו להוציא משהו מהארכיבים ומחכים לתורם. כך בקהל: זוגות מאושרים וצעירים וזקנים עצובים למדי, אבל כולם הולכים לדלפקים שונים, כך שאין פגיעה משמעותית במצב הרוח. 

התהליך מורכב משני חלקים - הוצאת רישיון נישואין וטקס הנישואין (למי שרוצה). כל המתחתנים במחוז שלנו נדרשים להוציא רישיון נישואין כ-90 יום לפני חתונתם, בפרוצדורה די זריזה. כל זוג כאן יכול לערוך טקס כרצונו כל עוד הוא מבוצע על ידי אדם מוסמך (את ההסמכה ניתן גם לעשות צ'יקצ'ק באינטרנט). אחרי הטקס יש למלא עוד טופס, ואותו לשלוח בדואר לעירייה. אבל, אם רוצים, כמונו, להוציא רישיון ולהתחתן ביחד במכה, אפשר לעשות את שני הדברים יחד. כך זוג שהיו רווקים מושבעים (סומכים על העדות שלכם), יכולים להיכנס לעירייה ולצאת זוג נשוי תוך שעה המתנה וחמש דקות טקס. 

ומה בטקס עצמו? עובדת מקסיקנית חייכנית ודייקנית, שזוכרת את כל הטקס בע"פ, ומקריאה אותו בקצב של 180 מילים לדקה. לטקס מלא צריך עד מטעם הזוג, אבל העולם היום עסוק, ותמורת עוד 10$ עורכת הטקס תיחשב כעדה. עומדים עם יד ימין מורמת (זה נראה שאריות מאיזה שבועה שפעם עשו עם היד השנייה על התנ"ך), ומדי פעם צריך להגיד "כן", או "איי דו", ובסוף להתנשק. אני די בטוחה שהמילים עצמן לקוחות מהטקס הנוצרי - זיהיתי קצת מדברים שראיתי בטלויזיה - אבל כמובן שאלוהים לא מוזכר בשום צורה. בתום שלוש או ארבע דקות, אחרי שעוברים על כל הפרטים הכתובים ומוודאים שהאיות של השמות נכון בטפסים, נותר רק לענות על השאלה הגורלית האם נשלם על הטקס במזומן או בכרטיס אשראי - על זה יש 2.5 דולר קנס. 200$ פחות ואנחנו בחוץ.

במקום הדרכות הכלה הלא רלוונטיות, ההתערבות הממשלתית היחידה הייתה חוברת הסברה בריאותית לזוג הנשוי שכיסתה נושאים רבים כמו איך לאכול בריא, הסכנות שבהידבקות באיידס, ומדוע לא כדאי לצרוך סמים או אלכוהול בהיריון. הרוב די בנאלי, אבל אני למשל למדתי על קיומה של החומצה הפולית ומאז אני לוקחת כדורים פה ושם.

מהתרוממות הרוח מהטקס נוחתים מהר מאוד לעולם המציאותי: נתנו דיווח למפקדה בארץ, בצורת קבוצת הוואטספ של ההורים. ככל הנראה מפאת הפרשי השעות, וזה שלא אכפת להם יותר מילדיהם בגולה, הם התרגשו יותר מהחופה המסורתית שעשינו בארץ. הלכנו לאכול ארוחת צהריים וקיבלנו דו"ח חנייה, ושניהם היו חגיגיים מאוד.

עוד יתרון מרשים וחוקי בקליפורניה החל מהשנה שעברה