עמק הסיליקון + תחום החלל

והפעם למשהו קצת שונה. בין כתיבת הטורים אני גם קצת עובדת, ויש חומר מעניין לפוסטים, אז למה לא?

בשעה טובה, לישראל ישנה חברת סטרט-אפ ראשונה בנושא החלל. זוהי בשורה של ממש, כי עד לפני זמן לא ארוך (בערך 25 שנה) החלל היה מגרש המשחקים של המעצמות. סף הכניסה היה כה גבוה מבחינת מחיר, שרק שארה"ב וברית המועצות יכלו לשלם אותו, ואפילו הן היו צריכות להילחם אחת בשנייה כדאי שיהיה באמת תירוץ להוציא כל כך הרבה כסף. המטרות והתוכניות הצבאיות הולידו תוכניות ממשלתיות אזרחיות מצליחות (נאס"א, רוסקוסמוס, הסוכנות האירופאית וכו'). ומשם, כשהממשלה משלמת, נהיו גם תמריצים נרחבים לחברות גדולות להיכנס למשחק. כמעט לכל חברות הנשק הגדולות ישנה שלוחה בענייני חלל, באם זה בשיגור או בלוויינים. זו הייתה תמונת המצב והשחקנים בה משנות החמישים של המאה הקודמת ועד לימינו, פחות או ליותר. 

בשנים האחרונות, לעומת זאת, ישנן כמה פריצות דרך המאפשרות גם לחברות קטנות לפרוץ לשוק - הרכיבים נהיו זולים, והקוד נהיה קוד פתוח; צמצום גודלם של הרכיבים הקטין מאוד את הלווינים - ולכן השיגור - שפעם היה החלק היקר ביתר בכל הסיפור, נהיה הרבה יותר פשוט וזול. אם הלוויין המדובר שוקל פחות מ-50 ק"ג (וחלקם שוקלים הרבה פחות מכך, ועל זאת בפוסט קרוב), הוא אינו צריך טיל-משגר ייעודי רק בשביל עצמו. מספיק לקחת טרמפ עם אחד המשגרים הממשלתיים/צבאיים/אזרחיים שכבר סוחב לוויין אחר, ובמקרה יש לו קצת מקום פנוי. כך נכנסות לעניינים גם חברות קטנות, וכנראה שאין מקום יותר טוב לעשות זאת מאשר עמק הסיליקון. כמובן שזהו לא המקום היחיד שבו זה קורה. לא נדיר למצוא חברות שמוקמות מעבר לכביש מהחברות גדולות, והן בדרך כלל כוללות עובדים שיצאו לפנסיה או שפשוט התחשק להם לעשות משהו משלהם. אבל סמכו על החברות כאן בעמק להביא לתחום רעיונות מקוריים ו-distruptive. לא עוד חלקי חילוף או תהליכי בדיקה - כאן חלומות גדולים ומטורפים באים כדי לחפש מימון מהצ'קים הפתוחים שרצים פה בעמק. ומה שהן מציעות נשמע מאוד חדשני ומעניין - להלן סקירה בין סן פרנסיסקו לסן-חוזה: 

• Nanosatisfi – יצרני ה-ArduSat, לוויין קטנטן בגודל 10x10x10 ס"מ (1U) שמשמש מעבדה פתוחה למדענים שרוצים לבצע ניסויים בחלל. הלוויין הזה נחשב לוויין ההמונים הראשון, היות והמימון שלו נעשה ב-kickstarter שהצליח לגייס כ-100 אלף דולר. הלויין מבוסס ארדואינו, ובתוכו מצלמה ועוד 15 סנסורים, ביניהם: ספקטרומטר, פוטו-דיודה, גלאי IR, GPS, מונה גייגר ועוד. כל קוד התיפעול נמצא באינטרנט, ואם חשקה נפשכם לעשות ניסוי כזה או אחר עם אחד הרכיבים, תמורת תשלום יחסית זעום תוכלו לבצעו - בחלל! עוד פרטים: אתר החברה. הפרויקט באתר מימון ההמונים. לינק לאתר קהילת הפיתוח. 

• Skybox – מפתחים קונספט של צי לוייני צילום קטנים גנרים בעלות נמוכה. כלומר, במקום לבנות לוויין אחד עם יכולת צילום מדהימה, הם רוצים לשגר הרבה לוויינים קטנים. לווין שלהם צפוי לשקול רק 100 ק"ג, בערך פי עשר פחות מלוויני צילום אמריקאים מסחריים. הרזולוציה הצפויה היא של כמה מטרים לפיקסל אבל מאפשרת יכולת עקיבה יחסית גבוהה (צילום פעם בכמה שעות). השימושים האפשריים – חקלאות, סיוע בזמן חירום, מודיעין וריגול עסקי, אבל גם לשווקים קטנים שעד עכשיו נמנעו משימוש בצילומים מהחלל בשל עלויות - למשל, מעקב אחרי תבניות חנייה או אבחון רמאויות ביטוח וכו'. הם גם מציעים לראשונה וידאו מהחלל (כ- 30 שניות) למעקב אחרי תנועת כלים וסחורות. הלוויין הראשון כבר בחלל וניתן להתרשם מהתוצרים. לעוד פרטים: אתר החברה. סקירה מעניינת על שוק התצפית מהחלל, כולל Skybox.

 

חופי סומליה נראים הרבה יותר טוב ממה שחשבתי, תמונה של Skybox

• Planet Labs – באופן דומה ל-Skybox, מתכננים צי של 28 לווייני תצפית עוד יותר קטנים, בגודל של 10x10x30 ס"מ (3U) ובמשקל של 6 ק"ג בלבד. המסלולים נמוכים מאוד ביחס לכדוה"א והצילום "מקרוב" נותן רזולוציה צפוייה של 3-5 מטר. לפרטים: אתר החברה, מסמך עם צילומים מהלויינים שכבר נשלחו.

• Made in Space – מייצרים מדפסות תלת מימד שיאפשרו הדפסה בתחנת החלל הבינלאומית - לא טריוויאלי כשאין כבידה, או כשיש בקרה על גזים נפלטים וכאלה. כמובן שזהו רק הצעד הראשון לכך לחיים מחוץ לכדור הארץ, לא צריך להביא כלום - רק מדפסת! פרטים: אתר החברה.

• Moon Express – מפתחים לוויין לנחיתה על הירח במסגרת תחרות Google Lunar X Prize: הזוכה יהיה הכלי הראשון שאינו במימון ממשלתי שיוכל להגיע לירח, לעבור עליו 500 מטר ולשלוח חזרה וידיאו לכדוה"א. זוהי אותה תחרות שבה מתחרה גם העמותה הישראלית SpaceIl. החברה משתמשת בתחרות על מנת לפתח לוויין שיאפשר שילוח הלוך וחזור מהירח לשם כריית משאבים. לפרטים: אתר החברה.

יכול להיות שהנאנו-לוויינים לא במיוחד מרגשים אתכם, אבל חשוב לזכור שלפני 20 שנה, אף אחד לא דימיין אפילו משהו כל כך פצפון ששורד שיגור ועדיין מתפקד. כנראה שלפחות אחת מהחברות ברשימה תצליח לגייס מספיק כסף ולהשלים את המשימה שלשמה היא הוקמה (ואולי אפילו להרוויח קצת כסף). חלום החלל מתקרב יותר ויותר אל האזרח הקטן, והאפליקציות האפשריות - גם בסלולרי - מכאלה טכנולוגיות הן אינסופיות. כנראה שנזכה לראות את תוצאות המירוץ הזה עוד בימי חיינו - ואלה חדשות מאוד טובות. 

דברים שלימדו אותי כאן על ישראל

4 נושאים שלא היה לי מושג בהם. 

• חבר מהעבודה של נתי הוא היפסטר מבין, בנוסף להיותו מתכנת. בתור נע"ת עליו להביא למשרד את הבשורות החמות על מה מגניב ועונתי, ובסן פרנסיסקנית - "מחבר את הגוף לנפש", "אורגני", "משנה חיים" וכו'. הבשורה החדשה לפי הגורו: אקרויוגה - שילוב של יוגה ואקרובטיקה. אכן נשמע כמו משהו שיתפוס בחצי האי המקומי כמו אש בשדה קוצים. עם הבשורה הוא פונה לנתי בלי להתבייש, ואומר - "אתה יודע מי מעצמת אקרו-יוגה? ישראל".
  חיפוש קצר אכן העלה מספר ממצאים, אבל מי יודע איך מגדירים מעצמה או לא מעצמה באקרו-יוגה. מסתבר שמישהו שהיה איתי בצבא מתעסק בזה עכשיו במשרה מלאה, וצובר עדת מעריצים בינלאומית. אכן נראה מאוד מגניב:

דברים שבטוח יצליחו כאן: אקווה-יוגה, טרמפולינה-סלסה, זומבה-יוגה, אקווה-זומבה, או סלסה-יוגה. I'm just saying.

• בחור מהעבודה שלי נוסע לישראל ב-2015, לכנס שנתי ענק. מסתבר שכבר יש לו תוכניות לטיול - לבקר במפעל התפלת המים הגדול בעולם. איפה הוא נמצא, אתם שואלים? בפלמחים. גם כאן אנחנו מעצמה (הפעם באמת!). מסתבר שב-2013 רבע מתצרוכת המים הלאומית הגיעה מהתפלה - חצי ממי השתייה. כולנו גדלנו תחת היראה התמידית לכך ש"ישראל מתייבשת", אבל זה כבר לא נכון. אם גם אתם הרגשתם שפחות ופחות מעדכנים על גובה הכנרת - צדקתם. כאנקדוטה, ניסיתי להסביר לבחור את האינדוקטרינציה הישראלית לקבל דום-לב כשרואים ברז פתוח או מים זורמים. הוא סיפר שבקליפורניה יש מצוקת מים אדירה (ובייחוד השנה, שכבר הוכרז רשמית על מצב בצורת כי עוד לא ירד כאן גשם בכלל). אפשר להרגיש קצת שמחה לאיד, ומצד שני כל הדשאים עדיין במאה אחוז צריכה, אז אני לא בטוחה במה זה מתבטא. 

• מסעדות תמיד מאותגרות כדי למצוא את הדבר החם הבא לפני כל השאר. לפעמים זה מוביל לפתרונות הזויים, כי מסתבר שהמנה המדוברת בעיר היא "Israeli couscous". זהו שם כיסוי ל- (הפסקה דרמטית) פתיתים. זה נפוץ ביותר ויותר מסעדות, וכבר ראיתי את זה עולה ליד סטייק שעולה 37$. בן גוריון היה גאה. בינתיים כולם משתמשים בגירסא העגולה, למרות שלדעתי הפתיתים בצורת כוכב הרבה יותר טעימים. מי יהיה הראשון שיביא את הבשורה?
  
  
• התפייחתי בעבר על איך חברות ישראליות לא שמות מספיק דגש לקידום ושיווק, אבל מסתבר שיש גוף אחד שעושה עבודה מצויינת בנושא, וזה המוסד. אי אפשר לפתוח טלויזיה בלי לראות איזו דמות מסוקסקת עם מבטא אקזוטי, אך מוכר. לתוכנית הדרמה המשטרתית "NCIS" יש דמות קבועה בשם זיווה דוד. לתוכנית המרגלים ב- "Covert affairs" יש דמות חצי קבועה בשם אייל לווין. זיווה מגולמת על ידי צ'יליאנית שאני לא מסמפטת - היא לא עושה את המבטא נכון, וזה ששמים עליה שרשרת עם מגן דוד לא מספיק. אבל אייל לווין, שמגולם על ידי הישראלי עודד פהר, הוא דמות ממש מצחיקה. ראיתי כמה פרקים בהשתתפותו ומאוד נהנתי (2 הסדרות מסביב די גרועות), הוא עושה את הניואנסים טוב ומידי פעם יש עברית ועברית קלוקלת - כמו בקטע למטה (שווה 15 שניות מזמנכם):
• 
  
  
  
  
    

שתי אבחנות לסיום: ראש המוסד בסדרות אמריקאיות (מקשקש בטלפון ישירות עם נציגינו בגולה כי ידוע שאנחנו הישראלים אוהבים יחס אישי מהבוס הגדול) תמיד תהיה אישה. והכי חשוב לביטחון האישי, אם רוצים הגנה רצינית אז סוכני מוסד הם באמת בסדר, אבל דווקא אנשי ה-"אקס-מוסד" הם החברה הרציניים באמת.

חג פסח שמח לכולם!

תובנות של תיירים #4: Palm Springs, California

השבוע אנחנו בפאלם ספרינגס: עיר זוהר של תעשיית הקולנוע בעברה, ובית אבות בגלגולה הנוכחי.
פאלם ספרינגס היא עיר באמצע המדבר. בשנות החמישים האיזור הזה שימש כתפאורה לסרטי מערבונים, והכוכבים של אז מצאו בעיר הנופש והמרפא את החום המדברי, את הבידוד היחסי, ואת מחירי הנדל"ן הזולים כתנאים מספיקים (לא הכרחיים) בשביל לקבוע עובדות בשטח ולהתיישב במקום. כך היו בעיר בתיהם של פרנק סינטרה, בוב הופ, קירק דאגלס וסוני בונו - בעלה הראשון של שר, שהיה ראש העיר בתחילת שנות התשעים וששדה התעופה המקומי קרוי על שמו.

היום המצב טיפה שונה. את הילת הכוכבים החליפה אוכלוסייה מאוד מבוגרת, והדודים שלנו בני השישים פלוס טוענים בתוקף שהם מרגישים פה בין הצעירים. איך מרגישים שהאוכלוסייה בעיר זקנה? במסעדות תפריט ארוחת ערב תקף מאיזור ארבע וחצי בצהריים (מוקדם אפילו לסטנדרטים אמריקאיים); שורות על גבי שורות של חניות נכים בכל מקום; הקרנות הסרטים בקולנוע מתחילות בעשר בבוקר בימי חול; ברוב מגרשי הגולף אוסרים ללכת בין חבטה לחבטה, כדי שלא תקרה "תאונה"; במקומות ציבוריים אסור לעשות רעש אחרי תשע - פאקינג תתעוררו, אנשים מנסים ללכת לישון.

עכשיו שהחורף עוד מכה באיזורים שונים של צפון אמריקה, המוני קשישים עושים נדידה עונתית לפאלם ספרינגס ומבלים פה חודשים ארוכים בלהנות מהשמש, שכבר קופחת, אבל עוד לא כל כך. הדודים הקנדים מדווחים שבערך חצי מונקובר הגיעה איתם במשהו שאפשר לכנותו "מרבד הקסמים 2". עוד רבע הגיעו בנהיגה עם הרכב הפרטי שלהם, עניין של 24 שעות נהיגה בלבד. כמויות הקנדים לא נעלמו מעיניהם של מתווכי הנדל"ן המקומיים והם עטים כבר בשלב הנחיתה.

הדבר הראשון שרואים בשדה התעופה

הבילוי הפופולרי כאן הוא לשכור יחידת דיור (למעשה בית עצום, מרווח ומרוהט) במה שנקרא gated community. אסופת בתים מוקפת גדר שכוללת במרכזה בדרך כלל מגרש גולף שמתוחם בבתים, כך שלכל בית יש נוף לגולף. הייתי מתארת את זה כמשהו שנראה כמו עשרות דורות אבולוציה של צימרים בקיבוצים  - אם לא היו עליהם שום הגבלות של כמות המקום, וצריכת החשמל או צריכת המים ליחידה כזאת. אל תצפו גם לראות איזה דוד שמש על הגגות - אומנם זה מדבר, אבל אסתטי זה לא.

מה מייחד את פאלם ספרינגס מיתר האלטרנטיבות  כמו פלורידה או מרכז אמריקה? נמצאת בחוף המערבי, ובפרט קרוב ללוס אנג'לס (לא שקר שם עכשיו), מדברים פה אנגלית ויש הרבה מגרשי גולף. מגרשי גולף ועוד מגרשי גולף מקצה אחד של האופק ועד לקצה השני. 124 מהם, לפי שלט הברוכים הבאים בשדה התעופה. התצלום הלוויני של העיר נראה כמו שחמט ירוק ולבן. בחלק מהכבישים יש מסלולים ייחודים לקלנועיות וכמובן חניות ייעודיות. אין לי הסבר מתוחכם ללמה זה כל כך פופולרי מלבד העובדה שמבוגרים ומבוגרות יכולים לשחק בזה בלי רמת כושר גופני גבוהה, או בכלל. הדהים אותי כמה זה נפוץ - כשהייתי מתעוררת בשש וחצי (היי, הלכנו לישון בעשר) כבר היו שחקנים על המגרשים. לבושים מכף רגל ועד ראש בביגוד ייעודי תואם בצבעי פסטל ועם רצח בעיניים. מחויבות כזאת זה לא הולך ברגל, וגם לא השחקנים - יש להם קלנועיות. ואם, כמוני, אי פעם תהיתם כמה אנשים מתים מפגיעת כדור גולף (מתבקש אחרי שראיתי אישה שברירית ועדינה מעיפה כדור למה שנראה כמו גבול האטמוספירה) - כנראה שהתשובה היא 13.

מקטע קטן מגוגל ארט' #חשבון_מים

תכלס, אפילו שלא שיחקנו גולף, היה סופשבוע נהדר. כל כך נהנתי פה, שאין לי מה לעשות אלא לחכות לפנסיה.