המדריך השלם לברביקיו האמריקאי

בגדול, כשהתותחים בארץ רועמים אני מעדיפה לתת למוזות לשתוק, אבל זמננו פה קצר ויש לי עוד כמה פוסטים שהתחלתי והגיע הזמן לפרסם. סילחו לי על הקלילות.

אירוע חברתי נפוץ הוא אירוח חברים אמריקאים לארוחה בסוף השבוע, מה שהייתי קוראת בארץ "על האש". כולם כאן קרובים למתקן מתאים, בעדיפות גריל גז, בחצר שלהם או בשטחים הציבוריים בקומפלקס בו גרים, ופגישה כזאת קלה לארגון אחרי ביקור ממוקד בסופר. אין הבדלים משמעותיים מהמקבילה הישראלית, ואפשר להרגיש בנוח גם בפעם הראשונה, אבל בכל זאת חשבתי שראוי לתת בהם סימנים. 

מנה זוגית

ברביקיו אמריקאי נמשך הרבה זמן באופן יחסי. מתחילים או לפני ארוחת הצהריים, נגיד בשתיים עשרה, או באיזור שתיים ("צהריים" לרווקים בגירסת הסופ"ש). האירוע נגמר באמת רק כשמחשיך, וזה עלול לקחת זמן ממושך בקו הרוחב שבו אנחנו נמצאים - מומלץ לא לעשות עוד תוכניות אחרי. פחות נהוג לערוך ברביקיו במקום ארוחת ערב כי נהיה די קר, אלא אם כן מתכננים לאכול בתוך הבית.

את הזמן מעבירים בלאכול המון אוכל (זה צריך להישמע מוכר) ולשתות המון בירה. הזכרתי כבר שביחס לישראלים אמריקאים נוהגים לשתות יותר, אבל כאן ההפרשים בכמויות באים לביטוי. בפעם הראשונה שעשינו על האש הצעתי לקנות 24 בקבוקים לכ-18 איש, אבל המקומיים תיקנו אותי שהם חשבו יותר בכיוון של 2-3 בקבוקים לאדם. פעם חשבתי שהכמויות אפשריות בגלל שמותגי בירה אמריקאיים יותר דלילים ולכן הפרוצדורה סבירה, אבל מסתבר שהתיאוריה הזאת לא מתאימה לאחוזי האלכוהול בשטח.

עוד מרכיב חשוב הוא הצ'יפס (כזה משקית, כמו תפוצ'יפס או מטורטיות), שהוא לא פחות מעמוד תווך בקולינריה של הקהילה המקומית. אם יש אמריקאים בקהל הם ירגישו אבודים, לולא תהיה באירוע שקית עצומה עם סלסה מצנצנת שקונים בסופר. אל תנסו לבלבל אותם עם ירקות חתוכים או סלט למנה ראשונה, הם לא יודעים מה לעשות עם זה. אולי הם יטעמו קצת מנימוס, אבל בטח שאין צורך לעשות כמויות גדולות.

בפעמים הראשונות שאירחנו היינו קונים בשר טחון ובתשומת לב ובאהבה עושים ממנו המבוגרים איכותיים עם פלפלים חריפים ובצל. בפועל, זה לא שווה את המאמץ. אם מחליטים על המבוגרים כבר שווה לקנות את האלה המוכנים בסופר. לדעתי זה שבגלל שהאורחים לא רגילים לאוכל ביתי, או לפחות להמבורגרים שהוכנו ככה. לא הייתי מהמרת על הרפתקנות של האורח הממוצע, ואם יש ילדים בקהל הם בכלל לא יבינו שהדברים מהסופר ומה שהגשנו זה תחת אותה הגדרה. בקיצור, בקטגוריית הבשר הלא-איכותי יותר קל לקנות נקניקיות.
הטיפ הכי חשוב - בעוד שהאתוס הישראלי קובע שיש להשאיר כמה שיותר מקום בבטן לבשר האיכותי שמגיע בשלב יותר מתקדם של האירוע, אמריקאים לעולם (אבל לעולם) יאכלו נקניקיות/המבורגרים בתוך לחמניות ייעודיות. אין דרך להדגיש כמה חשוב לקנות לחמניות מתאימות: אחרת, בדיוק כשתהיו מבושמים מהצלחת האירוע עם הורדת הבשר הראשון מהגריל, בוודאות  מישהו ישאל בהיסוס מהול בבלבול: "איפה הלחמניות?". לא תדעו איפה לקבור את עצמכם, ואיך לעזאזל מסבירים להם שאפשר גם בלי לחמניות. אגב, לא לנסות להתחכם ולהביא פיתות (זה לא מתאים גיאומטרית לנקניקיות, וגם הפיתות לא טעימות פה).

את סוג הבשר למנה העיקרית אפשר לבחור לפי האינסטינקטים הרגילים בסופר, אבל עיון בערך המתאים בויקיפדיה מראה שלחלק מהסטייטס יש מסורות שחבל לוותר עליהן. אני בדרך כלל מתייעצת עם אחד שמבין בעבודה. דוגמאות יש באילוסטרציה בתמונה הבאה. 

#נכתב_בדם #צוחקת_מהבדיחות_של_עצמי

טיפים חשובים ולא קשורים:

•  באים לברביקיו לבד ורוצים לבסס את מעמדכם בתור ה-אדם שצריך להכיר במסיבה? תביאו פותחן בקבוקים שיהיה לכם בכיס. ראיתי במו עיניי איך הדבר מוביל מיידית לפופולריות. גם אם הבקבוקים יכולים להיפתח בהברגה (יש כאלה גם בארץ?), תמיד עדיף עם פותחן.  
• הטקס שבו מנקים את הגריל עם בצל לא מוכר פה. צפו לתחקיר מעמיק ("מה זה עושה?") אם יראו אתכם מבצעים אחד כזה.  
• זה לא בלוג מתכונים, אבל - קלחי תירס! עוטפים כל קלח בניילון נצמד ושמים חמש דקות במיקרו, ואז מחממים על הגריל. התירם האמריקאי הוא לבן ומאוד מאוד מתוק. אתם תודו לי אחר כך.
• פירות זה לא קינוח (גם אני חושבת ככה), עוגות מהסופר זה כן. וגלידה זה רק פרקטי אם יש מלא אנשים ואפשר לסיים אותה מהר לפני שתימס.

בתיאבון!