השאלה הנפוצה שנשאלנו עם חזרתנו ארצה היא ככל כנראה "איך הצלחתם להסתדר עם האמריקאים?". ישראלים אמנם עדיין שואפים לחיות "כמו באמריקה", אבל אם תשאלו אותם מה הם חושבים על האמריקאים עצמם, תשמעו שמות תואר לא מחמיאים במיוחד כמו "שטחיים" או אפילו "צבועים".
איך אומה כה חיובית ונחמדה נתפסת במבט ישראלי ראשון באופן כל כך שלילי? איך קורה שגם אם האנגלית שלכם מעולה, אתם לא מצליחים להבין למה הם מתכוונים או מתי הם באמת נחמדים? למה הם מתלהבים בצורה קולנית כל כך מכל דבר? למה כל השיחות הם רק על מזג אוויר? אין להם משהו יותר מעניין לדבר עליו?
אם מצאתם את עצמכם שואלים שאלות דומות, דעו שאתם לא לבד. מסתבר שזו לא רק בעיה ישראלית, אלא בעיה גלובלית הרבה יותר: במדינות אנגלו-סקסיות כמו בארה"ב (וגם במזרח אסיה) נהוגה "תרבות עקיפה", לעומת ה"תרבות הישירה" בארץ וברוב מדינות אירופה (בייחוד גרמניה ורוסיה). כלומר, בראייה ישראלית, האמריקאים נשמעים כאילו הם מנסים ללכת סחור סחור סביב הנקודה או לייפות את המציאות, במקום לדבר "דוגרי" או "תכל'ס". זו גם כנראה הסיבה שאין מקבילה לשתי המילים הללו באנגלית. המורכבות המילולית הופכת במהרה למחול ורבלי כאשר האמריקאים רוצים להביע ביקורת או רגשות שליליים אחרים. לפעמים הם אפילו יעדיפו שלא: קראתי פעם ריאיון עם היזמים של וייז שהסתובבו בעמק עם הרעיון, כשזה עוד היה בחיתוליו - הישראלים, לפי תיאורם, תמיד ימצאו בעיות, יציעו שיפורים או יגידו למה זה ייכשל. לעומת זאת, הביקורת הכי קשה שיכולת לקבל מאמריקאי היא שהוא יגיד שזה רעיון מצוין וילך לדבר עם מישהו אחר.
איך אומה כה חיובית ונחמדה נתפסת במבט ישראלי ראשון באופן כל כך שלילי? איך קורה שגם אם האנגלית שלכם מעולה, אתם לא מצליחים להבין למה הם מתכוונים או מתי הם באמת נחמדים? למה הם מתלהבים בצורה קולנית כל כך מכל דבר? למה כל השיחות הם רק על מזג אוויר? אין להם משהו יותר מעניין לדבר עליו?
אם מצאתם את עצמכם שואלים שאלות דומות, דעו שאתם לא לבד. מסתבר שזו לא רק בעיה ישראלית, אלא בעיה גלובלית הרבה יותר: במדינות אנגלו-סקסיות כמו בארה"ב (וגם במזרח אסיה) נהוגה "תרבות עקיפה", לעומת ה"תרבות הישירה" בארץ וברוב מדינות אירופה (בייחוד גרמניה ורוסיה). כלומר, בראייה ישראלית, האמריקאים נשמעים כאילו הם מנסים ללכת סחור סחור סביב הנקודה או לייפות את המציאות, במקום לדבר "דוגרי" או "תכל'ס". זו גם כנראה הסיבה שאין מקבילה לשתי המילים הללו באנגלית. המורכבות המילולית הופכת במהרה למחול ורבלי כאשר האמריקאים רוצים להביע ביקורת או רגשות שליליים אחרים. לפעמים הם אפילו יעדיפו שלא: קראתי פעם ריאיון עם היזמים של וייז שהסתובבו בעמק עם הרעיון, כשזה עוד היה בחיתוליו - הישראלים, לפי תיאורם, תמיד ימצאו בעיות, יציעו שיפורים או יגידו למה זה ייכשל. לעומת זאת, הביקורת הכי קשה שיכולת לקבל מאמריקאי היא שהוא יגיד שזה רעיון מצוין וילך לדבר עם מישהו אחר.
"הדרך להביע דעה", החלק האדום מתאר את סין (=כמו ארה"ב) והכחול את גרמניה (=כמו ישראל). מתוך ספרה של האמנית הסינית / גרמנית יאנג ליו על הבדלי תרבויות בין מדינות.
המפתח להבנה של תרבויות עקיפות נמצא בהפנמה שעבור אמריקאים, מניעת מצבי עימות ואי-נעימות הם ערך עליון. התובנה הכללית הזו מאפשרת הצצה לתוך שלל התנהגויות אמריקאיות:
- אם הבאתם מתנה, או שאלתם משהו לגבי בגד שאתם לובשים, צפו לשרשרת מחמאות לא מידתית - כל זאת על מנת למנוע מצב שבו תבינו שהמתנה או הבגד ממש לא במקום, ותיווצר חלילה אי נעימות.
- אם אתם מנהלים שיחה, אל תדברו על פוליטיקה, דת או נושאים אישיים, וככלל, עדיף להימנע מהבעת דעות נחרצות. לא תרצו לצחוק על יחסם של רפובליקאים לנכונות המדע למשל, כי יתכן שאתם בדיוק מדברים עם מישהו שמשוכנע שחיסונים, ולא פחם, הם הגורם להתחממות הגלובלית (זה כבר נושא לפוסט אחר).
- אם אתם רוצים להתנגד לרעיון שהוצע בדיון, הסבירו לכולם עד כמה הרעיון דווקא מוצלח, ולבסוף שאלו בנימוס האם תיתכן דרך נוספת. כל שיטת פעולה אחרת תתפס בפירוש כ"אגרסיבית" ו"חצופה".
- אם כתבו לכם במייל "תודה על הסבלנות", או "תודה על הזמן שהקדשת" קיימת האופציה שאתם לא באמת סבלניים או שלא באמת הקדשתם זמן לכותב ההודעה. אם הם לא כתבו את זה, יתכן שעליכם להתחיל לחפש עבודה חדשה.
הרצון העז למנוע חיכוך והמוכנות להפליג בשבחים גם כשהדובר לא ממש מתכוון לכך במובן המילולי,יוצרים מצב מוזר, בו אם תרצו באמת להחמיא או להודות למישהו, תדרשו לנאומים ארוכים ותנועות גוף מוגזמות בסטנדרטים ישראליים. למרבה המזל, העובדה הזו עוזרת לכם להבין מתי אנשים שמחים באמת: כשאמריקאי מאריך כל כך במילות תודה כך שאתם חוששים שנקלעתם בטעות לתאטרון, כנראה שבאמת מעריכים את מה שעשיתם. על אף שיש שיקראו להתנהגות כזו "צביעות", מדובר פשוט בעוד הבדל תרבות. קל יותר לחשוב על כך כבעיית תרגום: אמנם לימדו אותנו בבית הספר ש-"תודה" זה "thank you", אבל שכחו להזכיר ש"די סבבה" מתרגם ישירות ל-"amazing".
מניעת אי-נעימות היא גם מה שעומדת מאחורי הסטיגמה של אמריקאים כ"שטחיים". כמו ישראלים, גם אצל האמריקאים יש אנשי שיחה מעניינים יותר ופחות, אבל אל תצפו לגלות את זה מהכרות של כמה שעות או אפילו כמה חודשים(!). בניגוד לישראל, בה זרים מוחלטים מרגישים בנוח להתערב בנושאים אישיים, בארה"ב לעומת זאת, זרים גמורים לא מוצאים לנכון להעיר לכם שתתחתנו כבר, ויש שיאמרו שמדובר ביתרון.
אם עדיין לא השתכנעתם שלא האמריקאים עצמם הם הבעיה אלא הבדלי התרבות, תתנחמו בכך שהרבה אמריקאים יסכימו אתכם: אין שום קשור לתרבות, הישראלים הם פשוט חוצפנים.
לפחות הגרמנים והצרפתים מבינים אותנו.
מניעת אי-נעימות היא גם מה שעומדת מאחורי הסטיגמה של אמריקאים כ"שטחיים". כמו ישראלים, גם אצל האמריקאים יש אנשי שיחה מעניינים יותר ופחות, אבל אל תצפו לגלות את זה מהכרות של כמה שעות או אפילו כמה חודשים(!). בניגוד לישראל, בה זרים מוחלטים מרגישים בנוח להתערב בנושאים אישיים, בארה"ב לעומת זאת, זרים גמורים לא מוצאים לנכון להעיר לכם שתתחתנו כבר, ויש שיאמרו שמדובר ביתרון.
אם עדיין לא השתכנעתם שלא האמריקאים עצמם הם הבעיה אלא הבדלי התרבות, תתנחמו בכך שהרבה אמריקאים יסכימו אתכם: אין שום קשור לתרבות, הישראלים הם פשוט חוצפנים.
לפחות הגרמנים והצרפתים מבינים אותנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה