תרמילאות

חזרנו מהחופש מבליז. לא שזה הופך לבלוג מסע, אבל כבר עשרה ימים במקום לחשוב על עלינו והאמריקאים, אני חושבת עלינו והבליזיאנים.

הטיול הקצר הזה היה קפיצה אחורה לעולם התרמילאות, אבל עם נקודת מבט משודרגת של בורגנית מדופלמת. זו ממש חוויה נהדרת - חווים את המדינה דרך הרגליים (והתחבורה הציבורית), פוגשים את האנשים, אוכלים עם המקומיים כי זה יותר טעים, אבל כשצריך מונית ספיישל לשדה התעופה ומתבאסים לקום מוקדם, המוסר לא מציק יותר מידי. תופעה אותה מכנים הטיילנים הישראלים בטיול אחר צבא - "להיות אריסטוקרטים".

בליז נהדרת לטיול כזה - מדינה קטנה, בטוחה, עם אנשים נחמדים מאוד, ולראשונה ללא ההצקות שרגילים אליהן במדינות עניות אחרות. אומרים למארח של המסעדה שאצלו יקר, והוא מכוון אותך אותך למסעדה האהובה עליו; מוזמנים לבית של נהג הטיול לגואטמלה כדי שנעשה קצת בייביסיטינג לילדים ונכיר איך חיים המקומיים (רמז - בעוני רב); חולקים בירה קרה עם הסוחר בשוק ורואים אותו מתלהב מאושר באמצע היום ועוד הרבה דוגמאות. לא חסר מה לראות במים הקריביים או בג'ונגלים, והיא מוצלחת גם בעצירה קצרה כמו שלנו או כתחנה במסלול קלאסי במרכז אמריקה. 

וכמו כל טיול, יושבים ותוהים: בדיוק אותם שמות תואר שמתאימים לבליז מתאימים לעוד מדינה שאני מכירה. אז איפה התרמילאות בארץ? למה כל מי שפוגשים מספר שהישראלים הם בין התרמילאים הטובים בעולם, אבל כשחוזרים לארץ - כמעט ואין כלום. אחרי שנים שיש לי אותה מחשבה, מסתבר שאני פשוט טועה.

כמו תמיד, אני מגלה דברים אחרי שמישהו חושב עליהם לראשונה, אבל טיפה לפני שזה נהיה הדבר הבא. הבשורה: יש כבר סצינה תרמילאית בישראל והיא הולכת להיות הדבר הבא. מסתבר שיש כבר 31 הוסטלים שכמעט כולם הוקמו על ידי יזמים פרטיים (לא ציפיתם למשהו ממשרד התיירות, נכון?). כל ההוסטלים מאוגדים יחד, וגם מנהלים דף פייסבוק למופת בו ניתן לראות את כמות האנשים ההולכת וגדלה. ההצלחה המספרית הגדולה היא "אברהם הוסטל" בירושלים שנהיה מוקד עלייה לרגל עם מאות ביקורת משבחות, ופעילות תיירותית ענפה שכוללת שירות הסעות וטיולים מודרכים. ההוסטל החדש ביותר הוקם בגיסר א-זרקא מכספי מימון המונים מצליח מאוד (154% מימון). הם פתחו לפני יומיים וכנראה שברגל ימין, כי השבועיים הראשונים כבר מוזמנים לחלוטין. תרמתי קצת לפרויקט ומאז אני עוקבת מרחוק, ולא מפסיקה לחשוב כמה זה סיפור יזמות מדהים. 

למה אני טוענת שזו הולכת להיות קפיצת מדרגה ב-2014? הסכם שמיים פתוחים עומד לפתוח קווי טיסה זולים מכאן לאירופה, ונראה שבכיוון ההפוך נראה לראשונה תיירות שאינה קבוצות מאורגנות או קרובי משפחה מאמריקה, אלא צעירים שמחפשים לינה זולה (גם דה-מרקר חושבים כך). בין פריחת airbnb בישראל לבין ההוסטלים, הם כבר לא יחפשו לגור במלונות על החוף בתל-אביב שדורשים 250$ ללילה וכך יוכלו לבוא לחופשת זולה בת כמה ימים. חוץ מזה, לכל טרנד יש עקבות בבלוגוספירה, ויותר ויותר תרמילאיים שחיים ברשת שבאים לבקר אצלנו וכותבים על זה בבלוג-טיול שלהם. כך יש למשל את backpacker becki, קמילה מ-wunderlust.pl, והבחור מ-leave your daily hell, כותבים עם עשרת אלפים עוקבים שכולם ביקרו פה בחודש דצמבר האחרון (בנפרד!).

אם מדברים על תרמילאות, אי אפשר בלי להזכיר דברים שחסרים מאוד ויכול להיות שיפרחו עם קהל כזה של מטיילים: סדנאות בישול, סיורי יין (חוץ מזה, ובייחוד צריך כאלה שיצאו מירושלים), סדנאות צילום, פתרונות תחבורה ציבורית שיהיו יעילים וקלים (יש רק 2 אוטובוסים ביום בין נצרת לירושלים), עוד סיורי רגליים לקבוצות בערים הגדולות (יוצאים פעמיים ביום מכיכר רבין, כמו בברלין), אתרים מקיפים באנגלית. בעצם, כל יזמות שמנוהלת נכון בפייסבוק וב-tripAdvisor.

מה לא חסר ולא צריך: הבטחות מיותרות לבנות עוד חדרי מלון (כלומר, לא יזיק, אבל גם לא הפתרון הנכון), תלונות על זה שיחסית יקר פה (מה לעשות שלעולם לא נתחרה במחירים של ירדן או הודו, אבל גם לא נצפה שהתרמילאים ישארו פה שלושה חודשים). 

מקווה שזה נמצא בהחלטות של מישהו לשנה החדשה. אני, בכל מקרה, אופטימית מאוד. 

נצרת חוגגת שנה אזרחית חדשה