רשימת מלאי #4

הטור החודשי המסורתי! הפעם: חלק "אוהבת" אינפורמטיבי, וחלק "לא אוהבת" משעשע.

אוהבת 

• שירות דואר האמריקאי - אמין, זול, זריז ומגיע עד הבית. הדואר כל כך אמין שהוא מאפשר להרבה עסקים לנהל דרכו את הקשר עם הלקוחות. הזמנתם משהו בדואר ולא אהבתם? פשוט תחזירו בדואר. הנוהג הזה כל כך נפוץ, שאנשים מזמינים ברשת נעליים בשלוש מידות שונות, ומחזירים את שני הזוגות שלא נוחים להם. בקומפלקס שלנו, המשלוחים הגדולים נוחתים בקבלה של הקומפלקס (כמה גדולים? למשל, לפטופ ושואב אבק). אין לי מושג איפה הדוור שם את החבילות שמגיעות לבתים פרטיים, אבל זה עובד. בארץ, קשה לי לדמיין את עצמי סוחבת את השואב מסניף הדואר הקרוב (שהוא בעצם קצת רחוק) עד הבית. אין ספק שזו הסיבה שקניות באינטרנט יותר פופולריות פה גם לדברים הגדולים.
  
  
• משאיות אוכל - המקבילה הקולינרית לאוטו גלידה. האוכל במשאיות בדרך כלל מדורג "גורמה", ולפעמים יש לו ייחוד אתני - לחמניות וייטנאמיות, שווארמה, אוכל יווני, סושי וכו'. בדרך כלל ליד המשאית מאורגן מקום לשבת (לפעמים פחים הפוכים כמו בתמונה). נהוג לראות את המשאיות האלה חונות בפארקים או במגרשי חנייה של חברות גדולות בצהריים. למרות מה שהייתם מצפים, התמחור לא זול במיוחד, ויוצא בערך 12$ למנה. דוגמה מארוחת הצהריים שלי:

  
משאיות האוכל היא דוגמה נהדרת למשהו שמרגישים שהראשון שמביא אותם לארץ הופך למיליונר (זיכרו איפה שמעתם על זה לראשונה!). בעצם, לירושלים כבר יש כזו משאית (אבל רק אחת!).

• מוזיאונים שפתוחים בלילה. יש בסן פרנסיסקו לפחות שני מוזיאונים שפעם בשבוע פותחים את השערים בלילה ומאפשרים לקהל להיכנס למוזיאון. הראשון הוא מוזיאון דה-יונג לאומנות מודרנית, שבכל יום שישי מכניס לשעריו נגני ג'אז, סדנאות יצירה והרצאות של האומנים המציגים (אתר). המוזיאון השני, והמועדף עלינו, הוא סוג של מוזיאון מדע שיש בו פלנטריום, אולם שמדמה ג'ונגל, אקווריום, פינגווינים וגם תצוגת אבולוציה די מדהימה. בימי חמישי בערב הוא הופך למועדון עם דיג'איים, סדנאות, והרצאות (אתר). אזור האקווריום הופך לסצינת דייטים מטורפת - ממש לא משהו שהייתם מצפים שיקרה במוזיאון מדע. היינו בערבים האלה כבר פעמיים, ואין ספק שזהו טיפ המקומיים הכי טוב למקרה שנמצאים העיר.
  למה זה רעיון גאוני? המוזיאון מרוויח מבקרים נוספים ופופולריות, ויוצר קהל קבוע (הפעילויות מתחלפות כל שבוע). המבקרים מקבלים ערב חוויתי שמרגיש אינטלקטואלי, וכמובן, הזדמנות להיכנס למוזיאון בפחות כסף. 

לא אוהבת

• המטבע של החמישה סנט יותר גדול מהמטבע של ה-10 סנט. וגם לא כתוב עליו המספר 10 (לא במספר ולא במילה), אלא המילה dime. מי הגאון שחשב על זה?
• בגלל שהמטבע רב הערך ביותר פה הוא רבע דולר (=שקל), זה נחשב לא גברי להסתובב עם מטבעות (נראה לי שזה אומר שהבחור קמצן או משהו). בגלל הסיבה הזאת לא ניתן למצוא פה ארנק לגבר עם כיס מטבעות, ואחד כזה מכונה בז'ארגון המקצועי "European purse". ניסינו לחפש אחד כבר כמה פעמים, אבל אין. עם זאת, למרות המעמד הנמוך שיש למטבעות במדינה, עם כל זה עדיין תמיד מתעקשים להחזיר סנטים בודדים כעודף.
• צ'יפס כעמוד התווך של הקולינריה הלאומית - אלוהים יודע למה, צ'יפס הוא המלווה הרשמי של כל ארוחה וחייב להיות נוכח. אם לא כתוספת למנה עיקרית טיפוסית, יש הרבה מסעדות שבהן הזמנת סלט תבוא עם שקית של חטיף צי'פס בצד. אני לעולם לא אבין למה מסעדה נותנת לי שקית ראפלס לארוחת הצהריים שלי, אבל לאמריקאים זה נראה טבעי.
• בגלל שיחידת המידה הכי קטנה היא אינצ', אורכים קצרים יותר ביחס אליה תמיד יהיו: חצי אינצ', רבע אינצ', שמינית אינצ' וכו'. הכל טוב ויפה, אבל אינצ' זה שתיים וחצי סנטימטר. אם רוצים להתייחס לדברים שהם בעובי של בערך 5 מילימטר צריך להגיד "1 חלקי 64 של אינצ'" וזה ביטוי שמשתמשים בו המון ולי קשה להגיד (גם פיזית וגם רציונאלית). מרגיש מגוחך.
• אנשים עילאיים ומתנשאים, גירסת סן פרנסיסקו. אלה הפריטים שנמכרו באירוע שוק לילה שהלכנו אליו לפני שבוע: מזרוני יוגה מותאמים אישית עם הדפסים שבטיים אינדיאניים, שוקולד בעבודת יד עם פולים ממדינות נחשלות, קולאז' מעילי וינטג' (מעיל שמורכב ממעילים ישנים, כך במקור), נרות ריחניים בריח wood-wick soy, דיאודורנט artisanal וכו'. אפילו האוכל היה מתנשא (ולא אכיל). להכל צורף תג מחיר של בערך 230% מהמחיר הכבר מנופח של הפריטים ההו-כה לא שימושיים שמניתי. מסקנה: בסן פרנסיסקו לא רואים את ההיפסטרים התל-אביבים ממטר. הייתם חושבים שהביקוש הנמוך יחסל את ההרפתקאה הזאת, אבל מסתבר שזה נהפך לאירוע דו-שבועי (פרטים כאן: black market sf).
  שאלוהים יעזור לכולנו.

מרינה

נ.ב. - מעכשיו לא צריך חשבון בלוגר כדאי להגיב כאן, נצלו זאת!