!Like us on Facebook

הצטרפו לדף הפייסבוק וקבלו עדכונים על פוסטים חדשים!

יום חמישי, 3 באפריל 2014

תובנות של תיירים #4: Palm Springs, California

השבוע אנחנו בפאלם ספרינגס: עיר זוהר של תעשיית הקולנוע בעברה, ובית אבות בגלגולה הנוכחי.
פאלם ספרינגס היא עיר באמצע המדבר. בשנות החמישים האיזור הזה שימש כתפאורה לסרטי מערבונים, והכוכבים של אז מצאו בעיר הנופש והמרפא את החום המדברי, את הבידוד היחסי, ואת מחירי הנדל"ן הזולים כתנאים מספיקים (לא הכרחיים) בשביל לקבוע עובדות בשטח ולהתיישב במקום. כך היו בעיר בתיהם של פרנק סינטרה, בוב הופ, קירק דאגלס וסוני בונו - בעלה הראשון של שר, שהיה ראש העיר בתחילת שנות התשעים וששדה התעופה המקומי קרוי על שמו.
היום המצב טיפה שונה. את הילת הכוכבים החליפה אוכלוסייה מאוד מבוגרת, והדודים שלנו בני השישים פלוס טוענים בתוקף שהם מרגישים פה בין הצעירים. איך מרגישים שהאוכלוסייה בעיר זקנה? במסעדות תפריט ארוחת ערב תקף מאיזור ארבע וחצי בצהריים (מוקדם אפילו לסטנדרטים אמריקאיים); שורות על גבי שורות של חניות נכים בכל מקום; הקרנות הסרטים בקולנוע מתחילות בעשר בבוקר בימי חול; ברוב מגרשי הגולף אוסרים ללכת בין חבטה לחבטה, כדי שלא תקרה "תאונה"; במקומות ציבוריים אסור לעשות רעש אחרי תשע - פאקינג תתעוררו, אנשים מנסים ללכת לישון.

עכשיו שהחורף עוד מכה באיזורים שונים של צפון אמריקה, המוני קשישים עושים נדידה עונתית לפאלם ספרינגס ומבלים פה חודשים ארוכים בלהנות מהשמש, שכבר קופחת, אבל עוד לא כל כך. הדודים הקנדים מדווחים שבערך חצי מונקובר הגיעה איתם במשהו שאפשר לכנותו "מרבד הקסמים 2". עוד רבע הגיעו בנהיגה עם הרכב הפרטי שלהם, עניין של 24 שעות נהיגה בלבד. כמויות הקנדים לא נעלמו מעיניהם של מתווכי הנדל"ן המקומיים והם עטים כבר בשלב הנחיתה.

הדבר הראשון שרואים בשדה התעופה
הבילוי הפופולרי כאן הוא לשכור יחידת דיור (למעשה בית עצום, מרווח ומרוהט) במה שנקרא gated community. אסופת בתים מוקפת גדר שכוללת במרכזה בדרך כלל מגרש גולף שמתוחם בבתים, כך שלכל בית יש נוף לגולף. הייתי מתארת את זה כמשהו שנראה כמו עשרות דורות אבולוציה של צימרים בקיבוצים  - אם לא היו עליהם שום הגבלות של כמות המקום, וצריכת החשמל או צריכת המים ליחידה כזאת. אל תצפו גם לראות איזה דוד שמש על הגגות - אומנם זה מדבר, אבל אסתטי זה לא.

מה מייחד את פאלם ספרינגס מיתר האלטרנטיבות  כמו פלורידה או מרכז אמריקה? נמצאת בחוף המערבי, ובפרט קרוב ללוס אנג'לס (לא שקר שם עכשיו), מדברים פה אנגלית ויש הרבה מגרשי גולף. מגרשי גולף ועוד מגרשי גולף מקצה אחד של האופק ועד לקצה השני. 124 מהם, לפי שלט הברוכים הבאים בשדה התעופה. התצלום הלוויני של העיר נראה כמו שחמט ירוק ולבן. בחלק מהכבישים יש מסלולים ייחודים לקלנועיות וכמובן חניות ייעודיות. אין לי הסבר מתוחכם ללמה זה כל כך פופולרי מלבד העובדה שמבוגרים ומבוגרות יכולים לשחק בזה בלי רמת כושר גופני גבוהה, או בכלל. הדהים אותי כמה זה נפוץ - כשהייתי מתעוררת בשש וחצי (היי, הלכנו לישון בעשר) כבר היו שחקנים על המגרשים. לבושים מכף רגל ועד ראש בביגוד ייעודי תואם בצבעי פסטל ועם רצח בעיניים. מחויבות כזאת זה לא הולך ברגל, וגם לא השחקנים - יש להם קלנועיות. ואם, כמוני, אי פעם תהיתם כמה אנשים מתים מפגיעת כדור גולף (מתבקש אחרי שראיתי אישה שברירית ועדינה מעיפה כדור למה שנראה כמו גבול האטמוספירה) - כנראה שהתשובה היא 13.

מקטע קטן מגוגל ארט' #חשבון_מים
תכלס, אפילו שלא שיחקנו גולף, היה סופשבוע נהדר. כל כך נהנתי פה, שאין לי מה לעשות אלא לחכות לפנסיה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה