בבלוג הזה עשיתי קריירה מלמנות את ההבדלים הדרסטיים והעקרונים בין החיים בארץ ובארה"ב, על ידי הפרדתם לשתי קבוצות זרות של מרכיבים - אלו שאני אוהבת, ואלו שאני לא אוהבת, ממש לא אוהבת ואפילו שונאת. אבל החיים הם לא שחור ולבן, והולכת ומתמלאת לי הרשימה של הדברים שהם מאוד שונים, אבל לא מעוררים אצלי שום רגשות מיוחדים ואני אדישה אליהם לחלוטין. לשם כך מוקדש הפוסט הזה - הרשימה המלאה של ההבדלים הכי פרווה בין ישראל וארה"ב.
- אריזות מצעים מגיעות בלי כיסוי מזרן (זה עם הגומי), אבל עם סדין פשוט.
- איזור הארוחות להפשרה בסופר גדול שווה לשאר הסופר.
- ליד תיבות הדואר יש חריץ בו אפשר לשים מעטפות לדואר יוצא. אין תיבות דואר ברחוב.
- בגלל שכל הבתים הם מעץ, ומסיבות היסטוריות אחרות, בכל פינת רחוב יש ברז כיבוי. לפעמים זה מקצץ משמעותית בחנייה הפנויה. לא שיש בעיית חנייה מחוץ לערים, אז רק בסן פרנסיסקו זה קצת משנה.
- תהליך התשלום במסעדות: המלצר לוקח את כרטיס האשראי להעביר בקופה, ואחרי שמחזירים אותו, כותבים על החשבונית כמה רוצים להשאיר טיפ.
- תהליך התשלום בסופר: הקופאית מסמנת לך מתי להעביר את הכרטיס בעצמך בעמדה הייעודית לכך. גם שנה אחרי אני שוכחת מזה ומושיטה לקופאיות את הכרטיס בכל קנייה.
- אי אפשר לקנות אלכוהול בסופר בלי תעודה שמונפקת על ידי המדינה. הרישיון הישראלי שלנו מספיק טוב בשביל לנהוג פה, אבל בשביל לקנות בירה בסופר חייבים דרכון. כמו כל ההוראות מלמעלה, גם ההוראה הזאת ממולאת בקפידה.
- אנשים שמחזיקים שלטים בעמידה בצמתים ורוקדים איתם היא דרך לגיטימית לפרסם מסעדות ושירותי תיקונים לרכב.
 |
| זה עובד ? |
- גיל השתייה החוקי הוא 21, ומקפידים עליו במסעדות. אני אדישה כי אני כבר זקנה בלה.
- לפני כל התכנסות, הרצאה או הקרנת סרט מעבירים תדריך בטיחות בו נאמר היכן יציאות החירום ואילו חלקים באולם משתמשים באיזה מהם, וזה למקרה שתפרוץ שריפה במהלך האירוע (רציני לגמרי).
- בבתי הקולנוע המקומות אינם מסומנים, והישיבה היא על בסיס מקום פנוי גם ברשתות הגדולות ביותר. בגלל זה לפעמים אנשים מגיעים הרבה זמן לפני תחילת הסרט. אולי זו קונספירציה לגרום להם לקנות עוד פופוקורן. לא ברור.
- כניסה לתוך סן פרנסיסקו ביום חול משמע חתימה על חוזה בלתי כתוב לוותר על ניסיונות החיפוש, ולהיכנע לתשלום על חנייה. מאבחנותיי, גם ישראלים שהיו מחנים את האוטו 3 ק"מ מהחוף בדיונות כדי להימנע מתשלום, ישלמו בחדווה כאשר מדובר באתרי תיירות עמוסים. במקרה קיצון אחד, במהלך אירוע, שילמנו 35$ על חנייה ליום שלם. שווה כל שקל, ומצד שני העובדה שאני מספרת לכם על זה עכשיו מראה שזה קשה על הנפש הישראלית.
- האור הצהוב ברמזור (בין הירוק לאדום) נמשך יותר זמן מאשר מקבילו הישראלי. האתר הזה טוען שכמות הזמן פרופורציונאלית למהירות המותרת באותו איזור. בעוד שבישראל אורך הצהוב ברמזור הוא 1.5-2 שניות, כאן מדובר בלפחות 3-3.5 שניות.
- מותר לפנות ימינה כאשר יש אדום (עם מתן זכות קדימה!), כשפונים שמאלה ברמזור ירוק צריך לתת זכות קדימה לתנועה ממול. זה מבלבל - תהיו זהירים. זה להיט כשרוצים לפנות ימינה, ואיטי ולעיתים מפחיד כשרוצים לפנות שמאלה - סך הכל: ככה ככה.
לא הבנתי את הקטע עם הסדין. מגיעה פשוט חתיכת בד בלי הגומי שלה מסביב? אז איך שמים את זה עד המיטה בלי שהסדין יזוז?
השבמחקאני חושבת שהסיפור מצעים פה שונה. נראה לי ששמים פה כיסוי מזרן ועליו פורסים סדין וזה מה שמחליפים לעיתים קרובות. באמת אני לא מבינה איך זה לא זז להם. בכל מקרה, אפשר לקנות כיסוי מזרן בנפרד, אבל הוא פשוט לא חלק בחבילות המצעים הייעודיות (עם הציפיות והציפית).
השבמחקאיזה מוזר!
השבמחקההשערה שלי לסיבה שאין מקומות מסומנים (חוץ מב Kabuki) היא שאולי ככה ממלאים קצת יותר מקומות באולם, כי כבר אין לך אנשים שמוותרים אם נשארו רק כרטיסים לשורות ראשונות
השבמחק